# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/63/2/

כי כל ההשפעות וכל הברכות נמשכין מהצדיק, שהוא בחינת (בראשית מב, ו): "ויוסף הוא השליט", שהוא מקור כל הברכות וכל ההשפעות, בחינת: "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ", כי הצדיק בחינת יוסף, הוא בבחינת שבע שני השבע, שהוא מכניע ומבטל שבע שני הרעב, שהם בחינת חרפה, בחינת חרפת רעב, כמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן לט), כי יוסף הצדיק הוא זן ומפרנס את כל העולם בשני הרעב, כי הוא מבטל חרפת רעב בבחינת (בראשית ל, כג): "אסף אלהים את חרפתי" הנאמר ביוסף הצדיק, כי יוסף הוא השליט הוא המשביר וכו' כנ"ל. וזה שאמר להם פרעה: "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו" (שם מא, נה), ופרש רש"י, שאמרו לו, שגם הם אצרו תבואה והרקיבה. אמר להם: 'אם כן אשר יאמר לכם תעשו, כי יוסף אמר להם שימולו וכו' הלא גזר על התבואה והרקיבה מה אם יגזר עלינו ונמות' וכו'. כי אי אפשר להכניע חרפת רעב כי אם על־ידי בחינת מילה, שהוא בחינת תקון הברית שעל ידה נתגלה אור הנקדה הקדושה בחינת צדיק מושל בחינת יוסף הוא השליט כנ"ל.

וזהו 'הלא גזר על התבואה והרקיבה', כי הוא בחינת צדיק מושל, בחינת יוסף הוא השליט, ויגזר אמר ויקם. כי כל מי שאינו מתקרב עצמו אל אור הנקדה הקדושה - הוא רחוק מברכה, ומתגבר עליו בחינת שבע שני הרעב, ועל־כן התבואה נרקבת אצלם וכנ"ל, 'מה אם יגזר עלינו ונמות', כי כל החיות הוא רק מהצדיק מבחינת יוסף, בבחינת צדיק חי עלמין (זהר ויגש ריא.), ובלעדו אין שום חיות בעולם רק מה שמקבלין חיות מהצדיק, שהוא בחינת אור הנקדה הנ"ל, שמחיה ומבטל שבירת לב שהוא בחינת סטרא דמותא, כידוע, והצדיק מבטל בחינת שבירת לב וממשיך חיות בעולם, "כי שם צוה ה' את הברכה חיים" וכו' (תהלים קלג, ג), כידוע (זהר ויקרא יא.).

וכל מי שרוצה איזה ברכה והשפעה לבטל חרפת רעב - הוא צריך לבוא אל יוסף, שהוא בחינת צדיק, בחינת אור הנקדה דקדשה, בבחינת (בראשית מא, נז): "וכל הארץ באו מצרימה אל יוסף לשבר" וכו', ואפלו יעקב ובניו שהם בחינת (ישעיה ס, כא): "ועמך" - ישראל "כלם צדיקים", אף־על־פי־כן אי אפשר להם לקבל השפע והברכה לבטל שבר רעבון בתיהם, כי אם על־ידי בחינת "יוסף הוא השליט", שהוא בחינת נקדה הכלליות שרש נשמות ישראל, שבתחלה צריכין הכל לקבל ממנו כנ"ל, ואחר־כך אחד מחברו, ואחר־כך מיניה וביה, אבל בתחלה צריכין הכל לקבל דיקא מהצדיק מבחינת יוסף וכו'. ועל־ידי־זה דיקא נתבטלין החרפות השורין על הלב, שהם בחינת אהבות הנפולין, שהם בחינת חרפת רעב.

כי עקר הרעבון הוא לבהמיות, הינו מחמת אהבות הנפולין, אהבת הבהמיות, משם עקר הרעבון שהוא בחינת חרפת רעב 'חרפה' דיקא כנ"ל, וכמבאר בדברי רבנו במקום אחר (בסימן לט). וזה בחינת מה שאמר להם יעקב (בראשית מב, יט): "לכו הביאו שבר רעבון בתיכם", 'שבר' דיקא, כי עקר הרעבון מבחינת שבירת לב, בחינת 'חרפה שברה לבי', שזה בחינת חרפת רעב וכו' כנ"ל שהתקון על־ידי יוסף דיקא כנ"ל, שעל ידו עקר השביעה בבחינת (ויקרא כו, ה): "ואכלתם לחמכם לשבע", שתשלח ברכה במעים בחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו". וזה בחינת ברכת המזון, כדי להמשיך ברכה ושפע - להמשיך ברכה ושביעה במעים בבחינת "ואכלת ושבעת וברכת" וכו' וכמו שאיתא בזהר הקדוש (תרומה קנג.): וכי עד לא יכול למשבע וכו', אלא אפלו אכיל בר נש פורתא ורעותא דשבעא שוי עלוהי וכו', עין שם. כי עקר השביעה הוא על־ידי ברכת המזון בעצמו, כי על־ידי ברכת המזון מקשרין הלב אל הנקדה שבפה שהוא בחינת צדיק, בחינת "יוסף הוא השליט הוא המשביר", ועל־ידי־זה נתבטלין החרפות השורין על הלב ונתבטל חרפת רעב כנ"ל. ועל־ידי־זה נשתלח ברכה ושביעה במעיו בבחינת: "ואכלתם לחמכם לשבע והללתם את שם אלהיכם" וכו', הינו על־ידי 'והללתם את שם ה'' וכו', בחינת ברכת המזון על־ידי־זה "ואכלתם לחמכם לשבע". כי על־ידי־זה נתבטל חרפת רעב, על־ידי בחינת יוסף, שהוא בחינת הנקדה שהוא מקור כל הברכות כנ"ל: