# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/63/4/

וזה בחינת ברכת זמון בשלשה כנגד בחינת שלש נקדות הנ"ל, כי כשיש שלשה מישראל שישבו על שלחן אחד - אזי מאירין כל השלש נקדות הנ"ל, ואז צריך אחד לברך ברכת הזמון והשנים יכונו אליו, כי זה האחד שמברך - הוא הגדול שבכלם (ארח חיים סימן רא, סעיף א) והוא בבחינת צדיק, בחינת נקדה הכללית נגדם, והוא מאיר בהם בחינת נקדה, בחינת נקדה הכללית והם מקבלים ממנו, ומאחר שהם שנים חוץ ממנו - הם מקבלים גם כן דין מן דין, ואחר־כך מקבל כל אחד מניה וביה. נמצא, שכשיש שלשה מישראל על השלחן מאירין כל השלש נקדות הנ"ל, ועל־כן אז עקר ברכת המזון בשלמות.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בלק ח): שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא שני אנשים, כמו שכתוב באברהם (בראשית כב, ג): "ויקח את שני נעריו עמו" וכו'. כי הצדיק צריך להאיר תמיד בחינת הנקדה שלו באנשיו. ועל־כן צריך תמיד לפחות שיהיה עמו שני אנשים, כדי שיוכלו לקבל הארה מהנקדה שלו, כי צריכין שיהיו שנים לפחות דיקא, כדי שיוכלו אחר־כך לקבל דין מן דין, ואחר־כך מניה וביה, כי עקר שלמות הארת הנקדה היא על־ידי שלש בחינות הנ"ל. וכמו שאנו רואין בענין הלמוד בפשיטות אצל המלמד שטובים השנים מן האחד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קהלת רבה ד, ח): שאם ישכח האחד - השני מעמיד לו גרסתו, כי הרב לומד עם התלמידים ומאיר להם, וכשהם שנים לפחות, אזי אחר הלמוד הם חוזרין ביניהם מה שקבלו מהרב, וכל אחד מאיר בחברו ומסביר לו הדבר היטב, ומזכיר כל אחד את חברו מה ששכח איזה דבר ומקבלין דין מן דין, ואזי הדבר על בריו אצל כל אחד ואחד, ואחר־כך חוזר כל אחד בינו לבינו להבין הדבר יותר ולבל ישכח ממנו. כמו כן בעבודת ה' בענין הארת הנקדה הנ"ל, שצריכין דיקא כל השלש בחינות הנ"ל שיקבלו תחלה כלם יחד מהנקדה הכללית, מצדיק הדור האמתי, ואחר־כך דין מן דין, ואחר־כך מניה וביה על־ידי שמדבר בינו לבין קונו. ועל־כן צריכין שיהיה שנים לפחות לקבל מהרב, בחינת 'ויקח את שני נעריו' כנ"ל כדי שיאירו כל השלש נקדות כנ"ל.

וזה בחינת (שבת פח.): בריך רחמנא דיהיב לן אורין תליתאה ביום תליתאה על־ידי תליתאה וכו' (ברוך ה' שנתן לנו תורה משלשת [תורה, נביאים, כתובים] ביום שלישי [לפרישה] על ידי שלישי [לאמו, אהרן מרים ומשה]), כי כל התורה היא משלשת, כי התורה היא בחינת נקדה הנ"ל כנ"ל, כי נקראת 'ברית' שלום, כמו שכתוב: "בריתי היתה אתו החיים והשלום" (מלאכי ב, ה). ועל־כן התורה היא משלשת בכל הבחינות, כי היא כלולה מכל השלש נקדות הנ"ל שעל ידם עקר קיום התורה והעבודה כנ"ל. וזה בחינת ברכה משלשת של ברכת כהנים, כי כהן איש חסד הוא בחינת אור האהבה דקדשה ששורה אצל הנקדה כנ"ל, ושם מקור הברכה כנ"ל. ועל־כן מברכין כדי להאיר בישראל בחינת שלש נקדות הנ"ל. ועל־כן בשלשה שישבו על שלחן אחד - חל החיוב ביותר שיאמרו על השלחן דברי תורה כדמשמע בהמשנה (אבות ג, ג), כי כשיש שלשה אז עקר שלמות הארת התורה, כי אז מאירין כל השלש נקדות כנ"ל: