# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/64/12/

וזה בחינת (במדבר ח, ד): וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא - כי איתא בדברי רבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן תנינא סימן מח): שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה', ומי שהתחיל מעט בעבודת ה' יודע זאת, שאי אפשר להיות איש ישראל באמת, כי אם על־ידי עקשנות גדול, כי הרבה הרפתקאות ועליות וירידות צריכין לעבר על כל אחד ואחד בלי שעור, ואם לא יהיה עקשן גדול לבלי להניח על־ידי־זה מעט עבודתו שהתחיל - אי אפשר לו שישאר על עמדו. ובפרט לנסע ולבוא לארץ־ישראל, שזה עקר קדשת איש הישראלי, והוא עקר נצחון המלחמה, כמו שכתב רבנו ז"ל בהתורה 'תשעה תקונין' (סימן כ), עין שם, בודאי אי אפשר לנצח מלחמה זאת כי אם על־ידי עקשנות גדול מאד. וזה עקר ההתפארות שהשם יתברך מתפאר בישראל, כי השם יתברך מתפאר מאד בהעזות והעקשנות של איש הישראלי שמפילין אותו בכל פעם, והוא מתחזק בכל עת, והוא עקשן גדול, ואינו מניח להפיל עצמו בשום אפן. וזה עקר התפארותו יתברך בבחינת (תהלים סח, לה): "תנו עז לאלהים על ישראל גאותו". 'עז' זה בחינת עזות ועקשנות של ישראל, שהם עזים וחזקים בעבודתן, שעל־ידי־זה עקר קבלת התורה שהוא כלל ההתפארות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'מפני מה נתנה תורה לישראל? מפני שהן עזין' (ביצה כה:), על־ידי־זה 'על ישראל גאותו'. דהינו גאות והתפארות, כי זה עקר התפארותו יתברך. וכמו שכתוב (תהלים פט, יח): "כי תפארת עזמו אתה", כי עקר ההתפארות הוא העזות והעקשנות.

ועל־ידי־זה העקשנות בעצמו שהוא עקר התפארותו יתברך, על־ידי־זה זוכה באמת לנצח המלחמה ולבוא לארץ־ישראל, שזה עקר נצחון המלחמה, כי על־ידי העזות והעקשנות שהוא עקר התפארות, על־ידי־זה נמשך קדשת ארץ־ישראל, כי עקר ארץ־ישראל על־ידי ההתפארות כנ"ל. וזה בחינת "ה' מלך גאות לבש לבש ה' עז התאזר" (תהלים צג, א), הינו עקר לבוש גאותו והתפארותו יתברך הוא על־ידי העזות והעקשנות של ישראל, בבחינת 'לבש ה' עז התאזר', בחינת "תנו עז לאלהים על ישראל גאותו" וכו' כנ"ל.

וזה בחינת אשירה לה' כי גאה גאה וכו' (שמות טו, א) - זה בחינת גאותו והתפארותו יתברך. וזה ההתפארות נמשך על־ידי העזות והעקשנות של ישראל, שעל־ידי־זה הם מכניעים ומפילין את הסמ"ך מ"ם וחילותיו, שמתגברין על כל אחד מישראל בכל יום, שאי אפשר להפילם ולנצחם כי אם על־ידי עקשנות ועזות גדול מאד, וזהו עקר התפארותו וגאותו יתברך, כנ"ל.

וזהו סוס ורכבו רמה בים (שמות טו, ב): - 'סוס ורכבו' הם בחינת ס"מ ונוקביה, כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, זמירות ו), שהם כלל ההסתות והפיתויים והתאוות והמניעות והרהורים ומחשבות זרות - שמתגברין על כל אחד בכל יום, שזוכין להפילם ולהכניעם, בבחינת סוס ורכבו רמה בים - על־ידי העזות והעקשנות של ישראל.

וזהו: עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה - שעקר הישועה ועקר הכנעת הסטרא אחרא, הוא על־ידי העזות והעקשנות דקדשה, שהוא בחינת 'עזי וזמרת יה' וכנ"ל. וזהו עקר התפארותו יתברך בחינת כי גאה גאה כנ"ל. וזה: זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו - הינו נוי והתרוממות שהוא בחינת התפארות, שמתפאר השם יתברך על־ידי העזות והעקשנות של ישראל כנ"ל, ואז זוכה לנצח המלחמה ולבוא לארץ־ישראל. וזה בחינת ה' איש מלחמה - כי עקר נצחון המלחמה כשמתחזקין בעקשנות גדול, עד שזוכין לבוא לארץ־ישראל כנ"ל, כי כל כונת השירה הזאת, הכל נאמר בשביל לזכות לבוא לארץ־ישראל, כי עקר יציאת מצרים וקריעת ים־סוף וכו' - הכל היה בשביל לבוא לארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים ו, כג): "ואותנו הוציא משם להביא אותנו אל הארץ" וכו'. וכן בפסוקים רבים, וכמבאר מזה לעיל באריכות (בהלכות ראש השנה הנכלל בהלכות דברים הבאים בסעדה הלכה ד, עין שם). ועל־כן מסים בסוף: עד יעבר עם זו וכו' - דהינו שיעברו את הירדן לבוא לארץ־ישראל, כמו שפרשו רבותינו ז"ל. ועל־כן מתחיל השירה: כי גאה גאה עזי וזמרת יה - כי עקר ארץ־ישראל זוכין על־ידי התגלות ההתפארות שנתגלה על־ידי העזות והעקשנות של ישראל כנ"ל.

וזה בחינת (במדבר ח, ד): וזה מעשה המנרה מקשה זהב - 'מעשה המנרה' זה בחינת כלל ההתפארות שהשם יתברך מתפאר בישראל שמשם עקר האור כנ"ל. ועל־כן בנרות המנורה היה עדות שהשם יתברך אוהב עמו ישראל ומשרה שכינתו בהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת כב:) על נר המערבי שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל, שזה בחינת התפארות, שמחמת התפארותו ואהבתו בנו - הוא משרה שכינתו בתוכנו. נמצא, שכל מעשי המנורה הוא בחינת התפארות שהשם יתברך מתפאר בישראל. וזה בחינת כל הציורים הנפלאים שהיו במנורה: גביעים וכפתורים משקדים ופרחים וכו' כל זה מרמז על כמה מיני גוני ההתפארות שהשם יתברך מתפאר בישראל שכלולים מגונין סגיאין.

וכל אלו ההתפארות שהם בחינת מעשה המנורה - אין זוכין כי אם על־ידי עקשנות גדול, שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה', כנ"ל. וזה בחינת וזה מעשה המנרה מקשה זהב, 'מקשה' - לשון עקשנות, שצריכין להיות עז וקשה בעבודת ה' בעקשנות גדול מאד כנ"ל. וזהו עד ירכה עד פרחה מקשה היא - דהינו שכל הציורים והפרחים שבמנורה עד ירכה עד פרחה - שהוא כלל ההתפארות של ישראל, הכל זוכין על־ידי עקשנות דיקא, בחינת עד ירכה עד פרחה מקשה היא וכנ"ל - הינו שבכל עבודות איש הישראלי מתחלה ועד סוף, שמכלם מקבל השם יתברך התפארות שהוא בחינת מעשה המנורה כנ"ל, כל זה נעשה רק על־ידי עקשנות, בחינת עד ירכה עד פרחה מקשה וכו' שמתחלה ועד סוף צריכין עקשנות ועזות גדול כנ"ל: