# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/64/16/

ועל־כן קורין פרשת 'ויהי מקץ' בחנכה, כי איתא בסוף התורה הנ"ל, המדברת מענין ארץ־ישראל וכו', וסים שם: ויש בזה עוד ענינים, כי 'אין אדם מת וחצי תאותו בידו' (קהלת רבה א, לב). נמצא, שאין ממלא תאותו ורצונו בממון לעולם, כי תמיד חסר לו כנ"ל. אבל יש בחינת שפע כפולה בחינת (איוב כב, כה): "וכסף תועפות לך", שהוא לשון כפול. נמצא, שבזה השפע נתמלא רצונו מאחר שהיא כפולה, ולא סים; עד כאן לשונו.

והנה רבנו ז"ל לא באר דבריו, מה חבור יש לענין זה עם כל מה שאמר שם מקדם מענין ארץ־ישראל וראש השנה וכו'. אך הנראה לעניות דעתי אבאר קצת, כי תאות ממון, דהינו מה שאין אדם מת וחצי תאותו בידו, וכל מה שיש לו יותר - חסר לו יותר, זה בחינת פגם העינים בבחינת (קהלת ד, ח): "וגם עינו לא תשבע עשר". ופגם העינים זה בחינת פגם ארץ־ישראל, כי עקר קדשת ארץ־ישראל נמשך מן העינים שמסתכלים על הצדיק שכלול מכל ההתפארות, שעל־ידי־זה נמשך קדשת ארץ־ישראל. וארץ־ישראל היא מקור הברכה, כי כל הברכות וההשפעות נמשכין מארץ־ישראל, כידוע, כי ארץ־ישראל מקבלת קדשתה מהצדיק כנ"ל. ואצל הצדיק הם כל הברכות וההשפעות, בבחינת (משלי י, ו): "ברכות לראש צדיק", בחינת (תהלים לז, כא): "צדיק חונן ונותן".

וכשזוכה לקבל השפע של ארץ־ישראל והצדיק בשלמות, בודאי אין לו שום חסרון, כי בארץ־ישראל כתיב (דברים ח, ט): "לא תחסר כל בה", שהשפע הנמשכת משם - אין בה שום חסרון, "כי שם צוה ה' את הברכה" (תהלים קלג, ג), בחינת (מלאכי ג, י): "והריקתי לכם ברכה עד בלי די", שזהו ההפך מבחינת 'אין אדם מת וחצי תאותו בידו', דהינו שלעולם חסר לו.

אבל השפע דקדשה של ארץ־ישראל היא בחינת שפע כפולה שאין בה שום חסרון בחינת (מלאכי ג, י): "ברכה עד בלי די" - 'שיבלו שפתותיכם מלומר די' (שבת לב:), שהשפע כפולה ומכפלת יותר ממה שרוצה. וזה בחינת השפע של שבת 'דמניה מתברכין כל שתא יומין' (שממנה מתברכים כל ששת הימים) (ז הר בשלח סג:), שהוא בחינת לחם משנה, בחינת שפע כפולה הנ"ל, כי שבת וארץ־ישראל הם בחינה אחת, כמו שמסדר בהשבע הבדלות שאמרו רבותינו ז"ל בירושלמי (ברכות ה, ב): 'בין קדשת ארץ־ישראל לחוץ־לארץ בין יום השביעי לששת ימי המעשה'. נמצא, שהצדיק שממנו נמשך כל קדשת ארץ־ישראל הוא זוכה לשפע כפולה, כנ"ל.

וזה בחינת מה שכתוב בצדיקים (ישעיה סא, ז): "לכן בארצם משנה יירשו" - 'משנה' זה בחינת שפע כפולה, בחינת לחם משנה. וזהו 'לכן בארצם משנה', 'בארצם' דיקא, כי עקר בחינת השפע כפולה הוא בארץ־ישראל וכו'. וזה שכתב רבנו ז"ל בהתורה "צוית צדק" (סימן כג): שעקר שבירת תאות ממון הוא על־ידי הצדיק, ומי שחולק על הצדיק הוא נופל לתאות ממון, כמו שכתוב שם על פסוק (דברים לג, כז): "ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד", כשמקשר להצדיק - הוא ממשיך ממנו בחינת שפע כפולה, שהוא הפך תאות ממון, שהוא בחינת 'אין אדם מת וחצי תאותו בידו' וכנ"ל: