# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/64/17/

וזה בחינת חלום פרעה - שבע פרות טובות ושבע פרות רעות, שהם בחינת שבע שני השבע ושבע שני הרעב (בראשית פרק מא) - זה בחינת תאות ממון, שכל מה שיש לו יותר, חסר לו יותר. וזהו מה שראה שבע פרות בריאות וטובות, דהינו בחינת שבע שני השבע - זה בחינת עשירות וכל טוב שנותן השם יתברך להעשירים. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן וכו'. ותבלענה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות יפות המראה והבריאות (בראשית מא, ג־ד) - שבע פרות הרעות - הם בחינת שבע שני רעב, שהוא בחינת תאות ממון, שהוא רעב תמיד לבלע ממון הרבה, שהם בולעים את שבע שני השבע - את כל הטוב והעשירות שנתן לו השם יתברך, כי כל מה שיש לו עשירות יותר - חסר לו יותר, בבחינת (אבות ב, ז): 'מרבה נכסים מרבה דאגה'. ויש לו דאגות ויסורין כאלו הוא עני ממש, בבחינת ותבלענה שבע פרות הרעות וכו' ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה, ומראיהן רע כאשר בתחלה - דהינו על־ידי הרע של תאות ממון שהוא בחינת שבע שני הרעב, בחינת שבע פרות הרעות, על־ידי־זה נבלע ונשכח כל השפע והעשירות שחננו השם יתברך, ולא נודע אצלו העשירות כלל, והוא מלא דאגות כבתחלה, כי לעולם חסר לו, כי אין לו חצי תאותו בידו לעולם, ועינו לא תשבע עשר לעולם, כי תאות ממון שלו, מה שמתאוה בכל פעם יותר - זה בולע את כל העשירות שלו, עד אשר לא נודע כל טוב והעשירות שלו, כי נבלע ונשכח הכל על־ידי תאות ממון שלו - שמתאוה בכל פעם יותר ויותר.

והתקון על־ידי יוסף, שהוא בחינת הצדיק שבדור, שעקר תקון תאות ממון על ידו. והוא נותן עצה להעשירים בעלי הממון שינצלו משבע שני הרעב מרעבון תאות ממון, על־ידי צדקה שהוא עקר שבירת תאות ממון, כמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן יג). וזה בחינת (בראשית מא, לד): יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ - שיעשה ממנים, הינו בחינת גבאי צדקה שהם ממנים לפקח על העניים. וזהו: "וחמש את ארץ מצרים". 'וחמש' - זה בחינת צדקה ששעורה חמש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות נ.): 'המבזבז אל יבזבז יותר מחמש'. וזהו והיה האכל לפקדון לארץ וכו', כי עקר פקדון ושמירת הממון הוא על־ידי צדקה, בבחינת (בבא בתרא יא.): 'אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה' וכו', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות סו:): מלח ממון חסר'. וזה ולא תכרת הארץ ברעב - שלא תתגבר רעבון תאות ממון שכורתת ועוקרת את האדם, חס ושלום, כמבאר בהתורה "צוית צדק" (סימן כג), כי על־ידי צדקה נצולין מתאות ממון כנ"ל. וזהו: ויתן אכל בערים ושמרו, אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה - הינו שנתן האכילה והשפע של כל עיר ועיר לעניי אותה העיר, כי עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא עא.).

וזהו בחינת (מא, מח): אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה - שנתן וחלק בתוך העיר לעניי אותה העיר את כל האכילה והשפע שבסביבותיה. וזה שפרש רש"י, שכל ארץ מעמדת פרותיה, ונותנין מעפר הארץ לתוכה ומעמדת פרותיה וכו', כי העני הוא בחינת עפר, כי מנח עד עפר, כמו שכתוב (תהלים קיג, ז): "מקימי מעפר דל". וכשרוצה האדם לשמר עשירותו, שלא ישלטו עליו שבע שני הרעב, צריך לתן מעפר הארץ לתוך עשירותו, דהינו זכות וכח הצדקה שנותן לעניים שהם בחינת עפר, וזה מעמיד ושומר עשירותו שיתקים, ולא יכלה על־ידי שבע שני הרעב, שהוא תאות ממון שמכלה חייו ועשירותו, חס ושלום.

וזה שאמר יוסף לאחיו (מב, ט): מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם. ואיתא, שרמז להם פגם המרגלים שפגמו בארץ־ישראל, הינו שיוסף שהוא בחינת הצדיק שממנו נמשך קדשת ארץ־ישראל, ששם בחינת שפע כפולה, בחינת תקון תאות ממון, אמר לאחיו שפגמו בכבודו וחלקו עליו ומכרוהו למצרים, אמר להם: מרגלים אתם - הינו שפגם שלכם הוא פגם המרגלים שפגמו בארץ־ישראל, כי כשפוגמין בכבוד הצדיק - פוגמין בארץ־ישראל, שכל קדשתה נמשך מהצדיק, כנ"ל.

וזהו לראות את ערות הארץ באתם - 'ערות הארץ' לשון חרפה ובושה, הפך ההתפארות של הצדיק, שכשזוכין לראות אותו - משם עקר קדשת ארץ־ישראל. והם פגמו בכבוד הצדיק שהוא יוסף, ולא רצו לראות יפיו והתפארותו, אדרבא, באו לראות ערות הארץ, שהיא הפך התפארות. ואמר להם, שמחמת זה התגבר עליהם שבע שני הרעב, שהוא בחינת תאות ממון, שכל זה נמשך מבחינת פגם המרגלים פגם ארץ־ישראל, שהוא פגם כבוד הצדיק וכנ"ל. ועל־כן יעקב כששמע שאמר להם: מרגלים אתם - הבין להיכן הדבר מגיע, על־כן אמר להם: וכסף משנה קחו בידכם (מג, יב). כסף משנה - זה בחינת שפע כפולה, שצוה להם להמשיך שפע כפולה הנמשך מארץ־ישראל, כנ"ל: