# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/64/19/

וזהו ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וכו'. 'מקץ' זה בחינת תאות ממון, בחינת (איוב כח, ג): "קץ שם לחשך" - 'דא זהמא דדהבא' (פסלת הזהב), כמו שאיתא בזהר (מקץ קצג.), הינו תאות ממון, שהוא בחינת חשך, אנפין חשוכין מרה שחרה עצבות. בחינת (אבות ב, ז): 'מרבה נכסים מרבה דאגה'. כי יש לו בכל פעם חסרונות יותר ויותר, כמו שכתב רבנו כל זה בהתורה "צוית צדק" בסימן כ"ג, עין שם. וזה 'שנתים ימים', זה בחינת פגם המרגלים שנאמר בהם "יום לשנה יום לשנה" (במדבר יד, לד), כמו שפרש רבנו ז"ל (בסימן נד), כי על־ידי פגם המרגלים, דהינו פגם ארץ־ישראל משם נמשך תאות ממון כנ"ל, כי הממון נקרא רגל, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן סט). בחינת "ואת כל היקום אשר ברגליהם" (דברים יא, ו) 'זה ממונו' וכו' (פסחים קיט.).

ועל־כן כל אלו המשקעים בתאות ממון נקראים 'מרגלים', כי נוסעים תמיד למרחקים ומרגלים ומשוטטים בכל הארץ בשביל ממון, ואינם מאמינים בהשם יתברך שיוכל להזמין להם פרנסתם במקומם בלי טרחא, כמו המרגלים שלא האמינו בהשם יתברך שיתן להם ארץ־ישראל שהיא מקור הברכות בלא דרך הטבע כלל. ואמרו, שרוצים דוקא לרגל את הארץ לכבש ארץ־ישראל מקור הברכה על־פי דרך הטבע, כמו שאר העובדי כוכבים ששולחין מרגלים למקומות שרוצין לכבשן. אבל באמת אנו צריכים להאמין בה' שיכבש לנו ארץ־ישראל בלא מרגלים כלל. וכמו כן אלו המשקעים בתאות ממון, ומסכנים עצמן בסכנת דרכים, ונוסעים למרחקים ומשוטטים ומרגלים את הארץ, כאלו, חס ושלום, אין השם יתברך יכול לתן להם ברכת עשירותם בביתם. נמצא, שהמשקעים בממון נקראים 'מרגלים', כי באמת עקר פגם תאות ממון נמשך מפגם המרגלים שהוא פגם ארץ־ישראל כנ"ל.

וזהו: ויהי מקץ שנתים ימים - הינו בחינת פגם תאות ממון הנמשך מפגם המרגלים שנאמר בהם 'יום לשנה יום לשנה' וכו'. ופרעה חלם והנה עמד על היאר - 'פרעה' זה המשקע בתאות ממון שנקרא 'פרעה', כי תאות ממון הוא עבודה־זרה ממש, כמו שכתב רבנו ז"ל בהתורה "צוית צדק". ועקר העבודה־זרה שהוא תאות ממון נמשך מחטא העגל שעשו להם אלהי זהב, שהוא בחינת תאות ממון, כי גם חטא המרגלים נמשך מחטא העגל, שאז חזרו ומשכו היצר־הרע עליהם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ילקוט ראובני פרשת שלח). וכמו שפרש רש"י (במדבר יד, לד): שגזרת הארבעים שנה שהיו במדבר וכו' - נגזר כבר מחטא העגל, כי הא בהא תליא, כי פגם המרגלים נמשך מחטא העגל, כמובן בספרים. וכל זה הוא בחינת תאות ממון כנ"ל. ועל־כן נקרא 'פרעה', לשון (שמות לב, כה): "כי פרעה אהרן לשמצה" הנאמר בעגל, שהוא עבודה־זרה של תאות ממון כנ"ל.

גם נקרא המשקע בממון - 'פרעה' מלשון 'פרעון', כי המשקע בתאות ממון הוא בעל חוב תמיד, ותמיד טרוד לשלם פרעון, כנראה בחוש, שרב העשירים - חייהם אינם חיים מרבוי הפרעון שלהם, שצריכין כמעט בכל יום להחזיר פרעון, ואין להם חיי שעה מדאגת הפרעון בכל עת.

וזה פרעה חלם והנה עמד על היאר - יאור מצרים הוא נילוס, שהיה פרעה עושה אותו עבודה־זרה (זהר שמות יח.), הינו תאות ממון שהוא עבודה־זרה שאומר (דברים ח, יז): "כחי ועצם ידי עשה לי החיל הזה", כמו פרעה שעשה הנילוס לאלה. כי הנילוס הוא בחינת ברכת העשירות, כי הנילוס היה עולה ומשקה את כל ארץ מצרים (רש"י שמות מז, י), וכל טוב מצרים, מהנילוס, והיה פרעה עושה אותו עבודה־זרה, כי לא היה מאמין שכל הברכה והעשירות הכל רק מהשם יתברך, רק עשה הנילוס לעבודה־זרה. וזה בחינת העבודה־זרה של תאות ממון, שהממון הוא עבודה־זרה אצלו כאלו כחו ועצם ידו עשה לו החיל הזה, חס ושלום.

וזהו והנה מן היאר עלות שבע פרות טובות ושבע פרות רעות ובלעו פרות הרעות את הטובות - שהוא רמז שהרע דהינו תאות ממון שהוא בחינת 'שבע שני הרעב', בולע את כל העשירות שלו, בבחינת: ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה - כי כל מה שיש לו יותר - יש לו דאגות יותר, כאלו הוא עני ממש וכו' כנ"ל. וכל זה אי אפשר לתקן אלא על־ידי יוסף, בחינת הצדיק האמת שהוא נותן עצה להרבות בצדקה, שעל־ידי־זה מתקנין תאות ממון, וזוכין להמשיך שפע כפולה מארץ־ישראל, כמו שכתוב לענין מעשר, שהוא צדקה (מלאכי ג, י): "ובחנוני נא בזאת וכו', והריקתי לכם וכו' עד בלי די", הינו בחינת שפע כפולה שהוא תקון תאות ממון וכנ"ל. וזהו יעשה פרעה ויפקד פקידים וחמש וכו', כמבאר כל זה לעיל באר היטב.