# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/64/2/

וזה בחינת כוס של ברכת המזון צריך שיתן בו עיניו (ברכות נא.). כי עקר ברכת המזון הוא לגלות קדשת ארץ־ישראל, שמשם עקר קדשת ותקון האכילה, כמבאר במקום אחר (לעיל בהלכות דברים הנוהגים בסעדה, הלכה ד', אות יז וכו', עין שם), וכמו שכתוב (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך". ועקר קדשת ארץ־ישראל נתגלה על־ידי העינים שמסתכלין על ההתפארות של ישראל, כנ"ל. וזה בחינת כוס של ברכת המזון אחר האכילה של ישראל, כי כוס של ברכה - זה בחינת כלליות ההתפארות, מה שהשם יתברך מתפאר בישראל, שעל־ידי־זה נעשה שמחה וחדוה גדולה בכל העולמות. כי להפך, חס ושלום, כשאחד מישראל נופל מעבודתו, חס ושלום, ונתרחק מהשם יתברך, אזי הוא בחינת עצבות חס־ושלום, בחינת (בראשית ו, ו): "ויתעצב אל לבו", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין מו.): 'שכינה מה אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי'. וכמובא מאמר זה בהתורה הנ"ל. אבל בהפך, כשישראל מתקרבים להשם יתברך, והשם יתברך מתפאר בהם, אזי נתוסף עז וחדוה בכל העולמות, בבחינת (תהלים קד, לא): "ישמח ה' במעשיו", בחינת (ישעיה ס, כא): "מעשי ידי להתפאר", שהשם יתברך שש ושמח כביכול, בגדל ההתפארות שמקבל מישראל, שזהו עקר שעשועיו ושמחתו יתברך. וכמו שכתוב לענין ההתפארות שלנו שאנו מתפארין עמו יתברך - "בשמך יגילון כל היום וכו' כי תפארת עזמו אתה" וכו' (תהלים פט, יז־יח). כי ההתפארות היא שמחה. וזה שכתוב (שם קמט, ד): "יפאר ענוים בישועה יעלזו חסידים בכבוד", וכתיב (ישעיה סא, י): "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר" וכו', נמצא, שהתפארות הוא שמחה.

וזה בחינת יין המשמח, שהוא בחינת היין של כוס של ברכה, כמו שכתוב (תהלים קד, טו): "ויין ישמח לבב אנוש", הינו כי היין דקדשה, דהינו היין של ברכה - הוא בחינת שמחה, דהינו בחינת כלליות ההתפארות, שזהו בחינת שמחה כנ"ל, כי 'אין אומרים שיר אלא על היין', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה.) על פסוק (שופטים ט, יג): "המשמח אלהים ואנשים" וכו' – 'מכאן שאין אומרים שיר אלא על היין'. וכל השירות והתשבחות הם בחינת התפארות שאנו משבחין ומפארין אותו יתברך בשיר ורנן והלל ושמחה, כי השם יתברך מתפאר ומתרומם על־ידי השירות ותשבחות של עמו ישראל, בבחינת 'יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם' וכו', וזה בחינת (שמות טו, א) "אשירה לה' כי גאה גאה". 'גאה' זה בחינת ההתפארות, בחינת (תהלים צג, א): "ה' מלך גאות לבש", דהינו בחינת לבושי גאותו והתפארותו. אז הוא בחינת 'אשירה לה'', כי השיר והשבח הוא בחינת התפארותו וגאותו, כביכול כנ"ל. ועל־כן היין של ברכה הוא בחינת כלליות ההתפארות, כי עליו אומרים כל השירות והתשבחות, שהם בחינת התפארות, כי 'אין אומרים שיר אלא על היין' כנ"ל: