# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/64/21/

וזה בחינת (תהלים קי, א): "שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך". ימין הוא בחינת אהבה וחשק, על־ידי־זה עקר ההתגברות על האויבים והשונאים שהם המונעים. וזה בחינת (שם צא, יג): על שחל ופתן תדרך תרמס כפיר ותנין כי בי חשק ואפלטהו; 'שחל ופתן וכפיר ותנין' - הם קלפות וסטרין אחרנין, שהם בחינת המונעים מן הקדשה המונעים ומתפשטים על דרך הקדש, כמו נחשים וכפירים ותנינים ואינם מניחים שום אדם לילך בדרך הקדש. ומבטיח הכתוב לאיש הישראלי - שיוכל לדרך עליהם ולרמסם ולבטלם על־ידי הרצון והחשק דקדשה, בבחינת על שחל ופתן תדרך וכו' כי בי חשק ואפלטהו - 'חשק' דיקא, שעקר ההתגברות עליהם הוא על־ידי החשק והרצון כנ"ל.

ועל־כן קדם ברכת המזון שאז צריכים לגלות ההתפארות כדי להמשיך קדשת ארץ־ישראל על־ידי־זה, על־כן אומרים ברכת הזמון, דהינו 'נברך שאכלנו משלו', שהוא הכנה והזמנה להמצוה של ברכת המזון שאנו רוצים לקים, שזהו בחינת רצון והשתוקקות, שאנו מודיעים בפינו שאנו רוצים לקים מצוותיו יתברך, דהינו מה שאומרים 'נברך' וכו'. וזהו עקר ההתפארות שהשם יתברך מתפאר בנו, כי עקר ההתפארות הוא הרצון כנ"ל. ועל־ידי־זה עקר התגלות קדשת ארץ־ישראל כנ"ל, שזהו עקר מצות ברכת המזון כנ"ל.

וזה בחינת מה שאנו אומרים קדם כל מצוה: 'הריני מוכן ומזמן לקים מצות תפלין או ציצית', וכיוצא, כי זה בחינת רצון, שאנו מודיעים ומגלים בפינו רצוננו וכספנו החזק לקים מצוותיו יתברך, כי אין לנו כח לקים מצוותיו יתברך כראוי, רק אנו אומרים אנו מוכנים ומזמנים לקים המצוה שזהו בחינת רצון. ואזי המצוה נעשית ממילא בסיוע השם יתברך, כי 'הבא לטהר מסיעין לו' (יומא לח:). והכל מאתו יתברך. ועקר עבודתנו הוא הרצון, שהוא בחינת מה שאומרים: 'הריני מוכן ומזמן' וכו'. ומחמת שבשעת אכילה שאז צריכין לגלות ההתפארות, שעל־ידי־זה עקר קדשת ארץ־ישראל, שזהו עקר קדשת האכילה, ואז בשעת האכילה הוא עדן קרבא, כי סטרא אחרא קאים על פתורא דבר־נש לקטרגא ליה [הוא זמן מלחמה, כי הסטרא אחרא עומד על שלחן לקטרג אותו], כמו שאיתא בזהר הקדוש (בלק קפו:). ורוצה להתגבר על האדם, כדי לבטל ההתפארות, חס ושלום, על־כן תקנו רבותינו ז"ל ברכת הזמון, כי על־ידי ההזמנה לברכת המזון, שזהו בחינת הרצון, על־ידי־זה זה מתגברין על הסטרא אחרא ומגלין ההתפארות, כי עקר ההתפארות הוא ברצון כנ"ל. ועל־ידי־זה זוכין להמשיך קדשת ארץ־ישראל, שזהו עקר מצות ברכת המזון כנ"ל. וכן מבאר בכונות, שעל־ידי ההזמנה לדבר מצוה שבקדשה מגרשין הסטרא אחרא, הינו כנ"ל, כי ההזמנה הוא בחינת רצון, שעל־ידי־זה עקר ההתגברות עליהם כנ"ל: