# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/64/4/

וכל זה צריכין אחר האכילה, כי אכילת ישראל קדש. ועקר התגלות ההתפארות הוא בשעת סעדה דקדשה של ישראל, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן סב): שעקר שלמות המלכות הוא על־ידי אכילה של ישראל, בבחינת (רות ב, יד): "לעת האכל גשי הלם" - 'אין הלם אלא מלכות' (זבחים קב.), שמלכותו יתברך נתגלה על־ידי קדשת אכילת ישראל.

ועקר על־ידי מצות ברכת המזון, וכמו שכתב רבנו ז"ל בספר הא"ב (ספר המדות, אות אכילה חלק ב', אות ג): על־ידי ברכת המזון נתודע השם יתברך בעולם. והתגלות מלכותו יתברך זה בחינת התגלות ההתפארות הנ"ל, מה שהשם יתברך מתפאר בעמו ישראל, שעל־ידי־זה עקר התגלות מלכותו יתברך, כי 'אין מלך בלא עם' (פרקי דרבי אליעזר פרק ג), ועל־כן כשישראל עובדין אותו יתברך ועושין רצונו יתברך, שאזי השם יתברך מתפאר בהם, אזי מתגלה מלכותו יתברך, כמו שכתוב (תהלים צג, א): "ה' מלך גאות לבש", 'גאות לבש' הינו לבושי גאותו והתפארותו, אזי 'ה' מלך', כי עקר התגלות מלכותו הוא על־ידי ההתפארות שמתפאר בישראל כנ"ל [וזה סוד מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל (עץ־חיים, שער לה, פרק ב), שעקר בנין המלכות על־ידי תפארת, והבן]. נמצא, שבשעת האכילה נתגלה ההתפארות, שהוא בחינת התגלות מלכותו שנמשך בשעת האכילה כנ"ל, כי כן דרך המלכות להראות כבוד עשרו ותפארתו וגדלתו בשעת סעדה, שאז עקר התגלות מלכותו, וכמו שכתוב (אסתר א, ב־ד): "כשבת המלך על כסא מלכותו עשה משתה, בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו" וכו', 'ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע' (ברכות נח.; זהר מקץ קצז.).

ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות י:): 'אסור לאכל קדם התפלה, שנאמר (ויקרא יט, כו) "לא תאכלו על הדם" - 'לא תאכלו קדם שתתפללו על דמכם', כי אי אפשר לאכל בקדשה כי אם כשמעלין תחלה התפארות ושעשועים לפניו יתברך. ועל־כן צריכין להתפלל קדם, כי עקר ההתפארות שהשם יתברך מתפאר בישראל הוא על־ידי התפלה, שהיא שירות ותשבחות והתפארות - שאנו משבחין ומפארין אותו יתברך, שעל־ידי־זה השם יתברך מתגדל ומתפאר בכל העולמות, שהוא יתברך מתפאר בנו שיש לו עם קדוש כזה, שיודעין בזה העולם הגשמי - לפארו ולשבחו ולהתפלל לפניו, כמו שכתוב (תהלים כב, ד): "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", שעל־ידי תפלות ותהלות ישראל על־ידי־זה השם יתברך מתקדש ומתפאר בכל העולמות. ועל־כן קדם התפלה אסור לאכל - כי אי אפשר לאכל בקדשת ישראל כי אם על־ידי התפלה, שעל־ידי־זה עולה ההתפארות של ישראל, ואז האכילה בקדשה, כי אזי מתגלה כל ההתפארות בשעת סעדה דיקא, שעל־ידי־זה מתגלה קדשת ארץ־ישראל, שעל־ידי־זה עקר קדשת האכילה כנ"ל.

וזהו (קהלת ט, ז): לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשך, הינו אחר שכבר רצה אלהים את מעשיך - שמעשיך עולים לפניו יתברך לנחת ולרצון והוא מתפאר בהם, בבחינת (ישעיה ס, כא): "ועמך ישראל כלם צדיקים וכו', מעשי ידי להתפאר", הינו אחר התפלה שאז כבר קבל השם יתברך התפארות ונחת ורצון ממך, אז: לך אכל בשמחה לחמך וכו', כי אז האכילה בקדשה, בחינת ארץ־ישראל על־ידי התגלות ההתפארות, שעל־ידי־זה נעשה ארץ־ישראל, כנ"ל: