# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/64/7/

וזה בחינת כל הסעדות של מצוה, כי כשגומרין איזה מצוה או איזה מסכתא - עושין סעדה (שבת קיח:), כי עקר ההתפארות שמקבל השם יתברך מהלמוד הזה או ממצוה זאת - הוא מתגלה בשעת סעדה דיקא, כי עקר התגלות ההתפארות בשעת סעדה דקדשה כנ"ל. וזה בחינת אכילת שבת ויום־טוב שהיא מצוה גדולה מאד, כי אז בשבת ויום־טוב עולה ההתפארות והשעשועים של כל המצוות והעבודות שעושין בחל, וכמובן בדברי רבנו ז"ל כמו שכתוב (בסימן קלט) על פסוק (תהלים פה, יד): "צדק לפניו יהלך", שבשבת עולה המצוה לפני השם יתברך והשם יתברך מתפאר בה וכו'. וכן ביום־טוב מתקבץ השמחה של כל המצוות, ואז זוכין לאור הפנים בחינת (שמות כג, יז): "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'" וכו' (כמו שמובא בהתורה "מישרא דסכינא" בסימן ל), ועל־כן מחמת שבשבת ויום־טוב עולה ומאיר כל ההתפארות של כל המצוות שישראל עושין, על־כן אז הוא עקר אכילה דקדשה, ואז מצוה גדולה להרבות בסעדה, כי קדשת האכילה הוא על־ידי התגלות ההתפארות, שעל־ידי־זה נתגלה ונמשך במקום הזה קדשת ארץ־ישראל, שמשם עקר קדשת האכילה, כנ"ל:

שיך לעיל