# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/65/1/

וזה בחינת מצות ברכת המזון אחר האכילה, כי עקר כל ברכת הנהנין, ובפרט ברכת המזון, שהוא העקר, כי הוא דאוריתא (ארח חיים סימן רט, סעיף ג), וממנו למדו כל הברכות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה. מח:): 'השתא לאחריו מברך - לפניו לא כל שכן'. ועקר כלל כל הברכות על המזון, הוא לברר ברורים, כי על־ידי חטא אדם הראשון שהיה החטא באכילה, על־ידי־זה נתערבו כל הדברים, ונגזר אז "בזעת אפך תאכל לחם וכו' בעצבון תאכלנה" וכו' (בראשית ג, יז יט), על־כן צריכין יגיעה גדולה, עד שזוכין לאכל בקדשה לברר המאכל מהקלפה והפסלת הנאחז בו על־ידי חטא אדם הראשון. וזה בחינת כלל כל הברכות שעל המזון, כדי לברר הטוב מהמאכל ולדחות הפסלת לחוץ. וזהו בחינת ברכת המזון, שהוא עקר ויסוד של כל ברכת הנהנין כנ"ל שהוא כדי לברר המאכל כנ"ל. ועקר הברור הוא לברר הטוב שבמאכל שאחיזתו מהתורה הנ"ל הנמשכת על־ידי צדיקים אמתיים, ולדחות הפסלת לחוץ הנמשך מהתורה של התלמידי חכמים הפגומים הנ"ל שיש להם תורה נפולה מד' אלפין הנפולין הנ"ל.

כי המאכל מחיה את האדם כנראה בחוש. ועקר החיות בודאי אינו נמשך מהלחם בעצמו כי אם מחיות אלהות שהיא חיות התורה המלבש בהלחם, כמו שכתוב (דברים ח, ג): "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" וכו'. כי עקר החיות הוא מהתורה, כמו שכתוב (דברים ל, כ): "כי הוא חייך" וכו'. ועל־כן הכח והחיות שיש בהמאכל להחיות את האדם נמשך על־ידי התורה הקדושה כנ"ל.

אבל על־ידי חטא אדם הראשון נתערבו בכל הדברים טוב ורע. כי יש בהלחם והמאכל גם אחיזת הפסלת הנמשך מתורות הנפולות הנ"ל, שהם בחינת עצת הנחש, כמו שכתוב (בראשית ג, יג): "הנחש השיאני" וכו', שהם בחינת למוד פגום ומקלקל שאינו אמת לאמתו, שאין לו כח להדריך את האדם בדרך הישר כנ"ל. וכל זה נמשך מחטא אדם הראשון, כי עקר חטאו היה גם כן על־ידי פגם תורות הנפולות שהם בחינת עצת הנחש, כמו שכתוב (בראשית ג, יג): "הנחש השיאני" וכו', שהוא בחינת למוד פגום הנ"ל, כי הנחש בא עליו בערמה ומרמה גדולה, כמובא (תקוני זהר, תקון נט, צג.), דהינו שלמד עם האשה והאדם למוד גדול ועמק מאד מאד בדרך חכמה ושכל נפלא עד שהטעה אותו כל כך, כי אדם הראשון היה חכם גדול והיה במעלה נפלאה, כידוע (בראשית רבה יד, ד), אבל הנחש הקדמוני שהיה ערום מאד הטעה אותו על־ידי למוד הנ"ל הנמשך מתורה נפולה מאלפין נפולין הנ"ל, ולמד עמו למודים כאלה והוסיף על הצווי וגרע וכו', ונכנס עמהם בדברים, כאלו רוצה להדריכם בדרך הישר, ואמר להם (בראשית ג, א): "אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן" וכו'. והוסיף על הצווי, ועל־ידי־זה גרע אחר־כך והטעה אותם בלמוד של שקר בהקש ודמיון כוזב. ואמר להם: 'כשם שאין מיתה בנגיעה, כן אין מיתה באכילה' (בראשית רבה יט, ג).

נמצא, שעקר חטא אדם הראשון היה על־ידי בחינת למודים פגומים הנ"ל, שהם בחינת תורות נפולות מד' אלפין הנפולים כנ"ל, ומשם נמשך כל התערובות שבמאכלים שצריכין לבררם על־ידי הברכות. וזהו בחינת ברכת המזון - כדי לברר המאכל מאחיזת הפסלת הנמשך מתורות הנפולות מד' אלפין הנפולין כנ"ל. ועל־כן ברכת המזון הוא ארבע ברכות עם ברכת 'הטוב והמטיב' כנגד ד' אלפין הנ"ל, שעל־ידי ארבע ברכות של ברכת המזון, מבררין החיות שבמאכל, שיהיה נמשך מד' אלפין שבקדשה, ויהיה נדחה הפסלת הנמשך מאלפין הנפולין, כנ"ל: