# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/65/2/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יט, ב): ארבעה פתחו באף, והם: הנחש שאמר (בראשית ג, א): "אף כי אמר אלהים" וכו'. ושר האופים שאמר (שם מ, טז): "אף אני בחלומי" וכו'. ועדת קרח שאמרו (במדבר טז, יד): "אף לא אל ארץ" וכו'. והמן שאמר (אסתר ה, יב): "אף לא הביאה אסתר" וכו'. כי כל אלו הארבעה נמשך דעותיהם הרעות מזהמת הנחש מעצת הנחש שהטעה את האדם שנמשך מלמודים הנפולים הנ"ל. ועל־כן הם ד', כנגד ד' אלפין הנ"ל, כי הם פגמו באלפין הנ"ל ונעשה אצלם מאלף אף, שהוא בחינת חרון אף תקפא דדינא. כי הד' אלפין בקדשה הם בחינת תורת אמת שהוא בחינת חסדים גדולים, בחינת תורת חסד, כמובן בהתורה הנ"ל, אבל כשפוגמין בהם - נעשה מזה כפירות ועבודה־זרה, שהוא בחינת דין וחרון אף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי פרשת ראה): 'כל זמן שיש עבודה־זרה בעולם חרון אף בעולם'. ועל־כן אלו הארבעה הנ"ל פתחו כלם באף, כי נעשה אצלם מאלף אף כנ"ל, כי כלם פגמו על־ידי תורות הנפולות הנ"ל. ועל־כן למדו למוד שאינו אמת ודמיון של שקר כמו הנחש שאמר (בראשית ג, א): "אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן". ועל־ידי־זה רצה ללמד עמהם להתיר אכילת עץ הדעת וכו'.

וכן שר האופים אמר: 'אף אני בחלומי'. ורצה לדמות להשוות חלומו לחלום שר המשקים, מה שבאמת הם שני הפכים, וכמובא בדברי רבותינו ז"ל.

וכן עדת קרח שאמרו: 'אף לא אל ארץ' וכו'. ורצו להטעות את ישראל כאלו משה רבנו, חס ושלום, הטעה אותם. ולמדו קל וחמר של שטות: 'ומה חוט אחד של תכלת פוטר את הטלית' וכו' (במדבר רבה יח, ג). נמצא, שעקר פגמם היה על־ידי למודים פגומים ונפולים הנ"ל.

וכן המן שאמר: 'אף לא הביאה אסתר' וכו'. ולמד בדעתו שהוא לטובתו ונתגאה מאד על־ידי־זה עד שרצה לתלות את מרדכי, ובאמת הכל היה לרעתו, כי גחלים היתה חותה על ראשו בזה שהביאה אותו על המשתה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה טו:).

נמצא, שכל אלו הארבעה פגמו על־ידי שקבלו למודים רעים הנמשכין מתורות הנפולות מד' אלפין הנפולין הנ"ל. ועל־כן כלם פתחו באף, שהוא בחינת הקש ודמיון שקר הנמשך מתקף הדין וחרון אף, שמשם אחיזת הסטרא אחרא. ועל־כן רצו לדמות מלתא למלתא בדמיון שקר וכזב וכנ"ל: