# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/65/3/

וזה בחינת ארבע ברכות של ברכת המזון בפרטיות, כי ברכה ראשונה שהיא 'הזן', היא כנגד בחינת החסד שצריכין להמשיך, שעל־ידי־זה מתקנין הד' אלפין הנ"ל, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. וזהו בחינת ברכת 'הזן' שהוא בחינת המשכת החסד כמו שאומרים שם: הזן את העולם כלו בטובו בחן בחסד וברחמים וכו' כי לעולם חסדו וכו'.

וברכה שניה שהיא ברכת 'הארץ' שהיא העקר, כמו שמובא במדרש (במדבר רבה כג, ז), כי היא עקר ברכת המזון, כמו שכתוב (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ" וכו'. וזאת הברכה הוא בחינת עקר המשכת התקון של הד' אלפין הנ"ל שנמשך על־ידי הכנסת אורחים צדיקים וכו' כמו שכתוב שם, שזהו עקר כלל בחינת ברכת המזון, בחינת (ברכות מו.): 'אורח מברך'. וזהו בחינת ברכת הארץ, כי על־ידי שמברכין על ארץ־ישראל על־ידי־זה ממשיכין קדשת האורחים צדיקים שכל קדשתם הוא בחינת קדשת ארץ־ישראל בבחינת "צדיקים יירשו ארץ" (תהלים לז, כט).

וברכת 'בונה ירושלים' ששם הבית־המקדש, כמו שמזכירין בברכה זאת: 'ועל הבית הגדול והקדוש' וכו' - זה בחינת 'ביתא בין שמיא לארעא', שהוא בחינת המשכת התורה הקדושה שיש לה קיום וכו' כמו שכתוב שם. כי הבית־המקדש שבירושלים, זהו עקר בחינת הבית של קיום שהוא בחינת 'ביתא בין שמיא לארעא', כי שם שער השמים ושם יסוד הארץ, כי שם האבן שתיה שממנה השתת העולם (יומא נד:). נמצא, שהבית־המקדש הוא עקר הבית שבין שמיא לארעא. ועל־כן שם עקר התורה האמתית, כי שם היה עומד הארון עם הלוחות, ומשם תצא תורה, כמו שכתוב (ישעיה ב, ג): "כי מציון תצא תורה" וכו', כי שם היו יושבין הסנהדרין בלשכת הגזית, ומשם היו צריכין לקבל אמתת התורה, כמו שכתוב (דברים יז, ח): "כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' וקמת ועלית אל המקום". ועל־כן על־ידי ברכת 'בונה ירושלים' ממשיכין קדשת התורה הקדושה, שהוא בחינת 'ביתא בין שמיא לארעא' שהוא בחינת קדשת הבית־המקדש כנ"ל.

וברכה רביעית שהיא 'הטוב והמטיב', היא כדי לברר ולהעלות גם הטוב הגנוז בהתורה של התלמידי חכמים הפגומים הנ"ל, כי טוביה גנוז בגויה, וצריכין לברר ולהעלות גם הטוב שבתוכו בבחינת 'תוכו אכל קלפתו זרק', כמו שכתוב שם בסוף התורה הנ"ל. וזהו ברכת 'הטוב והמטיב' כדי לברר ולהעלות גם הטוב הזה הגנוז בין החולקים והמתנגדים, כי ברכת 'הטוב והמטיב' ביבנה תקנוה על הרוגי ביתר שנתנו לקבורה (ברכות מח:), והרוגי ביתר היה על שהדליקו נרות לחרבן בית־המקדש, כמו שכתוב במדרש איכה בפסוק (איכה ב, ב): "בלע ה'" וכו'. נמצא, שהיו מתנגדים על ירושלים ובית־המקדש, ששם עקר מקום התורה האמתית. אבל בודאי גם הם צריכין תקון, כי בודאי היה בהם טוב הרבה, רק שטעו על־ידי למודים רעים של המתנגדים על האמת, עד ששמחו והדליקו נרות על חרבן בית־המקדש, וטעם טעותם, מחמת שהיו בירושלים רשעים, אבל באמת בודאי חטאו מאד בזה, כי בודאי אף־על־פי־כן אין להם לשמח על החרבן בית־המקדש ששם עקר התורה כנ"ל, רק שטעו על־ידי למודים רעים הנ"ל. ועל־כן כשנתנו לקבורה, שזהו בחינת תקון המת שיתבלה הרע בעפר והטוב יתברר ויעלה לשרשו ומנוחתו, על־כן תקנו אז ברכת 'הטוב והמטיב'.

ועל־כן תקנו ברכה זאת בברכת המזון דיקא, מה שלכאורה תמוה, מה שיכות של קבורת הרוגי ביתר לברכת המזון? אך על־פי הנ"ל מובן היטב, כי עקר ברור הטוב מהקלפה הוא על־ידי האכילה, דהינו על־ידי ברכת המזון שמברכין אחר האכילה, ועקר הברור הוא לברר הטוב הגנוז בתוך הלמודים פגומים הנ"ל, שזהו בחינת הרוגי ביתר שנתנו לקבורה כנ"ל. ועל־כן קבעו הברכה על זה בברכת המזון דיקא, דהינו ברכת 'הטוב והמטיב' כנ"ל: