# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/65/5/

וזה בחינת הליכת ישראל במדבר. וזה בחינת המשכן שנסע לפניהם ופרקו והקימו אותו בכל פעם, כי המשכן היה לתקן חטא העגל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה נא, ח). ועקר חטא העגל שהוא עבודה־זרה נמשך מלמודים רעים הנ"ל שנמשכין מאלפין נפולים הנ"ל, כי הערב רב הטעו אותם בסברות רעות ובלמודים רעים הנ"ל שנמשכין מזהמת עצת הנחש, עד שהכניסו בהם התנגדות גדול על משה רבנו, עד שבאו לכפירות גמורות ועשו להם על־ידי־זה את העגל, כי הכל בא על־ידי המתנגדים שהם הערב רב, שהטעו אותם על־ידי למודים רעים הנ"ל. ועל־כן צוה השם יתברך אחר־כך לעשות משכן, ששם היה הארון עם הלוחות שהוא כלל התורה, והמשכן הלך עמהם בכל מסעיהם, כי עקר שלמות התורה הוא בבית־המקדש, ששם עמד הארון על מקומו המוכן לו מיום בריאת העולם שהוא האבן שתיה. ועל־כן 'מציון תצא תורה' כנ"ל, כי שם הוא בחינת 'ביתא שבין שמיא לארעא' כנ"ל.

אבל מחמת חטא אדם הראשון, ובפרט מחמת חטא העגל, לא היה אפשר לבוא לארץ־ישראל ולבית־המקדש מיד, על־כן הכרחו לסבב במדבר, וכל טלטולם במדבר היה לברר ולהעלות התורות הנפולות שהם בחינת אוירא דעלמא, שמשם נמשכין כל הטלטולים של כל בני אדם שמכרחין לילך בדרך, ולהיות נע ונד ומטלטל חוץ לביתו, והכל בשביל לברר ולהעלות התורות הנפולות הנ"ל, שהם בחינת אוירא דעלמא. כי כשאדם נע ונד בדרך, הוא כמו שהוא באוירא דעלמא, כי הוא חוץ לביתו הקבוע, וכשזוכה, אז הוא מברר על־ידי־זה את הטוב הגנוז בהתורות הנפולות, שהם בחינת אוירא דעלמא כנ"ל, שזהו בחינת הליכות ישראל במדבר במקום הקלפות מקום נחש שרף ועקרב וצמאון - הכל כדי לברר הניצוצות משם, הינו לברר הטוב של התורות הנפולות הנ"ל. ועל־כן עשו שם את המשכן שהוא בחינת הבית־המקדש, אבל עדין לא נקבע על מקומו, רק הכרחו בכל פעם לפרקו ולהקימו, כדי לברר ולהעלות על־ידי־זה את התורות הנפולות הנ"ל.

כי זה כלל, שאין הדין נמתק אלא בשרשו, על־כן דיקא על־ידי שהיה המשכן עם הארון והלוחות בעצמן עם כל ישראל - נעים ונדים במדבר, שהוא בחינת אוירא דעלמא, על־ידי־זה דיקא בררו והעלו בכל פעם את התורות הנפולות לשרשן, עד שנתתקנו ונעשו תורה אמתית, שזהו בחינת כל מצוות התורה הקדושה, שנצטוו בכל פעם במדבר באהל מועד, שזכו לזה בכל פעם על־ידי שבררו והעלו בכל פעם תורות הנפולות לשרשן. ועל־כן נכתבו כל מסעות שלהם בתורה, כמו שכתוב (במדבר לג, א): "אלה מסעי בני ישראל", כי מכל המסעות שלהם נעשה תורה כנ"ל.

ועל־כן בכל המסעות שלהם הכניעו האויבים והשונאים, שהם בחינת המתנגדים אל האמת, כי על־ידי המסעות שנסעו במדבר בקדשה כזאת, והמשכן והארון הלך לפניהם, על־ידי־זה הכניעו כל הקלפות היונקים מהתורות הנפולות שהם בחינת אוירא דעלמא, ובררו והעלו את הטוב הגנוז שם. וכמובא בזהר הקדוש (תרומה קנז.): שעל־ידי הליכתם במדבר דרכו על הקלפות, הינו כנ"ל, כי כשמבררין את הטוב מתוכם, אזי הקלפות נופלים ונתבטלים. ואחר־כך כשחנו והקימו את המשכן והעמידוהו על מכונו והכניסו הארון עם התורה למקומו, אז הקימו ובנו את התורה שלקטו ובררו בנסיעתם, והעלו והכניסו את התורה מבחינת אוירא דעלמא לבחינת ביתא, שהוא בין שמיא לארעא שהוא בחינת הבית־המקדש שזהו בחינת המשכן בעת הקמתו, כי 'משכן אקרי מקדש', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין ב.), רק הצרכו לפרקו בכל פעם ולנשאו ולטלטלו כדי להכניע השונאים והאויבים שהם בחינת אוירא דעלמא כנ"ל, על־ידי שבררו והעלו התורות הנפולות שהם בחינת אלפין הנפולין כנ"ל, אבל אחר־כך הקימוהו על מקומו, ושם שבו וחזרו האלפין שהם בחינת התורות הנ"ל על מקומם, כי חזרו ונתבררו ועלו לשרשם, וחזרו ונכללו בהתורה הקדושה שנצטוו בכל פעם במדבר באהל מועד כנ"ל.

וזהו (במדבר י, לה): "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך" וכו'. הינו האויבים והשונאים הנ"ל, שהם המתנגדים אל האמת, שיונקים מהתורות הנפולות כנ"ל, כי נסים ונתבטלים על־ידי נסיעת הארון, שעל־ידי־זה נתבררו ועלו התורות הנ"ל, ונתבטל יניקת השונאים והאויבים ממילא כנ"ל. וזהו: "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" - 'אלפי' דיקא, בחינת אלפין הנ"ל, שחוזרין ושבים ונחים כשהארון נח על מקומו, שאז חוזרין ושבין האלפין שנתבררו ונחו על מקומם בשלום, כי חזר ונעשה מהם תורה קדושה, כנ"ל: