# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1602/65/9/

וזה בחינת (שמות יב, יב): "ועברתי בארץ מצרים" – 'אני ה', אני ולא מלאך' וכו' (זהר ויקרא קטז.), כי עקר יציאת מצרים היה כדי לקבל את התורה, כמו שכתוב (שמות ג, יב): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים" וכו'. ועקר קבלת התורה תלויה בבחינת ברור הד' אלפין הנ"ל, שמשם נמשכת התורה כנ"ל, וכל האותות והמופתים שעשה משה במצרים כלם היה התחלת המשכת התורה. כי עקר התורה הוא לגלות אלהותו בעולם, וזה התחיל משה להמשיך על־ידי כל האותות והמופתים הנוראים שעשה במצרים, כי כל המופתים עשה בכח התורה, שהתחיל להמשיך במראה הסנה, שאז נתגלה לו השם יתברך, והודיע לו שמותיו הקדושים, שהוא התחלת המשכת התורה, כי 'אוריתא כלה שמא דקדשא בריך הוא' (זהר תרומה צ:), כי 'באוריתא ברא קדשא בריך הוא עלמא' (הקדמת הזהר ה.). ועל־כן על־ידי התורה יכולין לשנות הטבע ולעשות מופתים נוראים, כי כל הנהגת העולם על ידה. ומי שזוכה לתורה יכול להנהיג העולם כרצונו ולעשות מופתים נוראים בעולם, שזהו בחינת כל האותות והמופתים שעשה משה, שהכל היה בכח התורה שהתחיל להמשיך, כנ"ל.

אבל מחמת שיש מתנגדים שמקבלים מתורות הנפולות מאלפין הנפולין הנ"ל, ומשם נמשך הכח של חרטמי מצרים שעשו גם הם בלהטיהם כן (שמות ז, יא), כי בודאי גם הם אין להם שום כח כי אם על־ידי שמשתלשל להם איזה יניקה מהתורה, שמשם כל החיות וכל הנהגת העולם, רק שהם מקבלין דרך הקלפות מהתורות הנפולות, ועל־ידי־זה רצו להתגבר נגד משה, וכל מה שעשה משה דרך הקדשה על־ידי כח התורה הקדושה - עשו גם הם, על־ידי שקבלו מתורות הנפולות כנ"ל. ועל־ידי־זה הכביד לב פרעה לבלי לשלחם, והכל על־ידי שקבל מחרטמי מצרים, שהם מקבלים חכמתם הרעה מתורות הנפולות כנ"ל. על־כן בשעת גמר יציאת מצרים, הכרח השם יתברך כביכול להתגלות בעצמו, כי השם יתברך והתורה כלא חד.

וזהו בחינת (שמות יב, יב): "ועברתי בארץ מצרים" – 'אני ה', אני ולא מלאך' וכו'. כי עקר אחיזת התורות הנפולות הוא כשהתורה משתלשלת ויורדת ומתלבש בבחינת מלאכים, בבחינת מט"ט - שכלול מששה סדרי משנה (תקוני זהר יד:), ששם יש אחיזת טוב ורע, טמא וטהור וכו'. ושם צריכין ברור גדול, לברר הטוב מהרע האמת מהשקר, ומי שאינו זוכה לברר כראוי אזי לא זכה וכו', כי מקבל תורות נפולות הנ"ל, כי בעצם התורה בשרשה שהיא כלא אלהות, בודאי אין אחיזה להקלפות כלל רק כשיורדת דרך המלאכים כנ"ל. ועל־כן בשעת יציאתם ממצרים שהיתה שם אחיזת הקלפות מאד כידוע, שהם בחינת החרטמי מצרים שינקו מתורות הנפולות כנ"ל, על־כן לא היה אפשר לצאת משם, עד שנתגלה, כביכול, השם יתברך בעצמו, כמו שכתוב: 'ועברתי בארץ מצרים אני ה' אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח, אני ה' אני הוא ולא אחר'. וחושב ד' פעמים 'אני' כנגד ד' אלפין הנ"ל, כי לית אני בלא אלף, הינו שנתגלה השם יתברך בעצמו שהוא בחינת עצם התורה בעצמה ולא נתלבשה בשום מלאך ושרף וכו'.

כי יש בענין התלבשות התורה כמה וכמה בחינות, ותכף כשנתלבשת באיזה בחינת מלאך ושליח - יכול להשתלשל משם איזה יניקה להקלפות, להחליף את האמת, חס ושלום, שזהו בחינת תורות הנפולות הנ"ל, כי יש בענין התורות הנפולות בחינות רבות, כי יש שמהפך האמת לגמרי, ויש שנוטה מעט מהאמת, ויש שאינו נוטה מהאמת כי אם מעט דמעט, שאי אפשר להבחין כלל, על־כן אי אפשר לצאת מבחינת גלות מצרים שכולל כל הגליות בגשמיות ורוחניות, כי אם על־ידי שזוכין לתורת ה' באמת לאמתו, בבחינת 'ועברתי בארץ מצרים' ותרגומו: 'ואתגליתי' וכו'. 'אני ולא מלאך. אני ולא שרף. אני הוא ולא השליח. אני ה' אני הוא ולא אחר'. שלא יהיה בהתורה שום אחיזה מאחר כלל, רק תהיה בבחינת 'אני ה' אני ולא אחר', כי קדשא בריך הוא ואוריתא כלא חד כנ"ל:

הלכות ברכת המזון הלכה ו' - נכללת בהלכות נטילת ידים הלכה ו' (מאות ע ואילך):

תם ונשלם