# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/63/

ענין ברכת הפרות

על־פי המאמר "דרשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד" (בסימן לז), עין שם כל התורה כלו:

וקצת היוצא משם בקצור הוא, כי גוף ונפש הם בחינת אדם ובהמה, אור וחשך, חכמה וסכלות, בחינת זכרון ושכחה וכו', בחינת חכמת התורה וחכמות חיצוניות, שהם בחינת סכלות כנגד חכמות התורה וכו'. וצריך כל אחד להכניע החמר, הינו בחינת מיתה, בחינת סכלות של הגוף של הארבעה יסודות, כמו שאיתא בזהר וכו'. וזה נעשה על־ידי התענית וכו'. וזה בחינת (ברכות ו:): 'אגרא דתעניתא צדקתא' וכו' וכו'.

אבל יש שתי בחינות צדקה, צדקה בחוץ־לארץ, וצדקה בארץ־ישראל שהיא גדולה ולמעלה מצדקת חוץ־לארץ. וכן יש שני בחינות תורה כי אין דומה התורה היוצאת מהבל שיש בו חטא להתורה היוצאת מהבל שאין בו חטא, כי אין הדין נמתק ואין העולם מתקים אלא על הבל פיהם של תינוקות וכו' (שבת קיט:).

וזה פרוש: "וזכרתי את בריתי יעקב" וכו' עד "והארץ אזכר" (ויקרא כו, מב) על־ידי אוירא דארץ־ישראל ועל־ידי הבל שאין בו חטא, על־ידי־זה נתגלין האבות בעולם להגן, ונדחה הדין והחשך בחינת החמר והסכלות ונתעלה השכל שהוא בחינת הנפש, בחינת התורה, בחינת אור וחיים וחסד וכו'. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (תענית יא:): 'היושב בתענית נקרא חסיד', שנאמר (משלי יא, יז): "גומל נפשו איש חסיד". כי מבטל הדין והחשך וכו' וממשיך חסדים והוא גמילות חסד לנפשו, הינו לתורה וכו', עין שם.

וזה פרוש שלשה אזהרות שהזהיר רבי יהודה בן בתירה מנציבין: "הזהרו בזקן ששכח תלמודו, והזהרו בורידין כרבי יהודה, והזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה" (סנהדרין צו.), כי אלו שלש בחינות מרמזין להתעלות הנפש והשכל והתורה והזכרון וכו'. כי שרש התורה הוא כבוד השם יתברך, כמו שכתוב (ישעיה מג, ז): "לכבודי בראתיו" וכו'. ועל־כן על־ידי הכבוד שנותנין לזקן ששכח תלמודו, על־ידי־זה נתעלה הנפש והזכרון וכו'. וזהו 'הזהרו בורידין' וכו', כי הדם הוא הנפש שבא בגלגול להתתקן, וצריך השוחט לכון להעלות הנפש שבדם.

גם עקר חסרון הפרנסה, הוא רק על־ידי שוחטים שאינם מהגנים וכו' וכו', כי השוחט ההגון מאכיל ומפרנס לישראל על־ידי שמעלה הנפשות להשכינה וכו' וכן להפך וכו', עין שם כל זה היטב. וזהו (תהלים יד, ד): "אכלי עמי אכלו לחם" וכו'. 'רב אמר: אלו הדינים, ושמואל אמר: אלו מלמדי תינוקות' וכו' (סנהדרין קד:).

והכלל, כי להעלות הנפש שהוא בחינת תורה, בחינת זכרון, בחינת חכמה וחיים אור וחסד, ולהכניע ולבטל החמר והגוף שהוא בחינת סכלות ושכחה וכו', העקר הוא על־ידי בחינת הבל שאין בו חטא שהוא אוירא דארץ־ישראל, בחינת הבל פיהם של תינוקות, שזהו בחינת תענית וצדקה לארץ־ישראל. וזהו: 'הזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה', כי בני עמי הארץ הם נפשות נכבדות מאד וכו', אך הם "כצפרים האחזות בפח" וכו' (קהלת ט, יב). ובשביל זה צריך לכבדם, כי על־ידי הכבוד נתגלה יותר התורה מהתעלמותה, הינו הנפש. כי שרש התורה הוא הכבוד וכו' והנפש משתוקקת להכלל בו בשרשו. וזהו 'הזהרו וכו' שמהם תצא תורה' וכו'; עין שם כל זה היטב: