# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/63/1/

וזה בחינת ברכת הנהנין - שאסור להנות מעולם הזה בלא ברכה (ברכות לה.), כי זה ידוע, שעל־ידי הברכה שמברכין על איזה פרי, או כיוצא, על־ידי־זה מעלין הנפש המגלגל שם, כי בכל דבר שבעולם יש נפשות המגלגלים (ספר הלקוטים בראשית א). ועל־כן עקר הברכה הוא בבחינת אוירא דארץ־ישראל, כדי שיהיה המאכל נכלל באוירא דארץ־ישראל על־ידי הברכה, כי שם צוה ה' את הברכה חיים וכו' (תהלים קלג, ג), כי ארץ־ישראל היא מקור הברכות, כי שם עולין כל התפלות והברכות וההודאות. כי כל ברכת הנהנין אנו למדין מברכת המזון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה.): 'לאחריו מברך לפניו לא כל שכן'. ועקר ברכת המזון היא בבחינת ארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה" וכו'. כי כל ברכת הנהנין כלם הם בשביל להעלות הנפש אשר שם בהדבר שאוכל.

ועל־כן צריכין שיהיה כל הברכות הנהנין בבחינת אוירא דארץ־ישראל, כמו שכתוב: 'ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ הטובה', שמשם אנו למדים כל הברכות כנ"ל, כדי להעלות הנפש על־ידי אוירא דארץ־ישראל כנ"ל, כי עקר עלית הנפש וכו', הוא על־ידי אוירא דארץ־ישראל שהוא בחינת הבל פיהם של תינוקות וכו', כנ"ל.

כי כשמברכין על איזה דבר על־ידי־זה נתגלה כח מעשיו וכו', כי מגלין על־ידי הברכה, שהשם יתברך ברא את כל העולם כלו. ועקר קדשת ארץ־ישראל נעשה על־ידי כח מעשיו וכו', על־ידי שנתגלה שהשם יתברך ברוך הוא ברא הכל, כמו שפרש רש"י על פסוק 'בראשית', כמו שכתב רבנו ז"ל בכמה מקומות (סימנים מד מח). נמצא, שעל־ידי הברכה שמברכין, שעל־ידי־זה מגלין שהשם יתברך ברא דבר הזה, על־ידי־זה נכלל זה הדבר שמברכין עליו, בבחינת אויר הקדוש, בחינת אוירא דארץ־ישראל, כי עקר קדשת ארץ־ישראל הוא רק על־ידי בחינה זו, על־ידי בחינת כח מעשיו על־ידי שגלה השם יתברך בתחלת התורה שהוא יתברך ברא הכל. ועל־כן בכל מקום שישראל שם, ומגלין ומפרסמין את הקדשה, דהינו שמגלין שהשם יתברך ברא הכל, נמשך לשם בחינת קדשת ארץ־ישראל, בחינת מקדש מעט, כי עקר קדשת ארץ־ישראל הוא רק על־ידי כח מעשיו כנ"ל. וכמבאר זה בדברי רבנו בכמה מקומות. ועל־כן על־ידי הברכה שמברכין על הדבר ומגלין שהשם יתברך ברא את הדבר הזה, על־ידי־זה נכלל הדבר הזה על־ידי הברכה בבחינת אוירא דארץ־ישראל כנ"ל, ועל־ידי־זה מעלין הנפש אשר מגלגל שם, כי עקר התעלות הנפש הוא על־ידי בחינת אוירא דארץ־ישראל כנ"ל, שעל־ידי־זה עולה הנפש שהיא בחינת תורה, בחינת זכרון וכו' כנ"ל.

וזה בחינת מה שהזהירו רבותינו ז"ל לנהג כבוד באכלין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נ:) שלא לבזות את האכלין, כמבאר בשלחן ערוך (ארח חיים סימן קעא), כי צריכין לנהג כבוד באכלין, כדי שיתעלה הנפש אשר שם על־ידי הכבוד שהוא שרש הכל, כמבאר היטב בדברי רבנו במאמר הנ"ל, על מה שאמרו רבותינו ז"ל: 'הזהרו בבני עמי הארץ לכבדם שמהם תצא תורה', עין שם היטב.

נמצא, שעקר הברכה שמברכין על כל דבר הוא בבחינת אוירא דארץ־ישראל, שהוא בחינת הבל פיהם של תינוקות וכו'. וזהו בחינת סדר ברכות שמלמדין את התינוקות בתחלת למודם, כי עקר הברכה הוא על־ידי הבל פיהם של תינוקות שהוא הבל שאין בו חטא, בחינת אוירא דארץ־ישראל כנ"ל. ושם מקור הברכה, בבחינת (בראשית מח, טז): "יברך את הנערים", ועל־ידי־זה נתגלין האבות בעולם להגן, ונדחה הדין והחשך ונכנע החמר והגוף והשכחה והסכלות וכו', ונמשך חסד וכו' בחינת חכמה וחיים וזכרון, כמבאר היטב במאמר הנ"ל: