# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/63/2/

וזה (בבא קמא ל.): האי מאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מלי דברכות (הרוצה להיות חסיד – שיזהר לקים את דיני הברכות) - כי על־ידי הברכה מעלה את הנפש כנ"ל. ונמשך חסד בחינת 'גומל נפשו איש חסיד', כנ"ל. נמצא, שעל־ידי הברכות הוא חסיד. וזהו (שם): ואמרי לה, מלי דאבות (ויש אומרים – שיזהר לקים את ההנהגות של מסכת אבות) - הינו כנ"ל, כי עקר הברכות הם בבחינת אוירא דארץ־ישראל, שעל־ידי־זה נתגלין האבות בחינת "וזכרתי את בריתי יעקב וכו' עד והארץ אזכר" וכו' כנ"ל. וזהו ואמרי לה מלי דנזיקין (ויש אומרים – שיזהר לקים את דיני נזיקין) - כי כל דיני נזיקין הם סלוק ההזק מחברו לבלי להזיק אחד את חברו, ואם הזיקו ישלם הזקו, ועל־ידי־זה נדחה הדין שהוא בבחינת הזק. וזהו ואמרי לה מלי דנזיקין - דהינו לסלק ולדחות ההזק והדין והחשך ולהעלות הנפש והשכל וכו' על־ידי הברכות שהם בחינת אוירא דארץ־ישראל, שעל ידיהם נתגלו האבות כנ"ל, כי סלוק ההזק מחברו שהם דיני נזיקין הוא גם כן בבחינה הנ"ל - בחינת התעלות הנפש וכו', ולהכניע הדין וכו'. כי הממון הוא שרש הנפש, כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן נט). וזה מרמז גם במאמר הנ"ל, שכתב שם, שעל־ידי צדקה מעלין הנפש וכו' כנ"ל, כי 'עני חשוב כמת' (נדרים סד:), מאחר שאין לו ממון להחיות נפשו, כי הממון דקדשה הוא שרש הנפש, כנ"ל.

נמצא, כשנותן מממונו צדקה לעני - הוא מחיה ומקים נפשו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לז.): 'כל המקים נפש אחת מישראל' וכו'. כי הממון הוא הנפש כנ"ל. ועל־כן על־ידי הממון שנותן לעני - על־ידי־זה נתעלה הנפש והשכל, בבחינת (תהלים מא, ב): "אשרי משכיל אל דל", כי אין עני אלא מן הדעת (נדרים מא.), כי הכל אחד, כי מאחר שאין לו ממון שהוא בחינת נפש בחינת שכל כנ"ל, על־כן הוא עני מן הדעת גם כן, בבחינת (קהלת ט, טז): "חכמת המסכן בזויה". ועל־ידי שנותנין לו ממון - נתעלה הנפש והשכל וכו', ועל־ידי־זה נתעלה נפשו של הנותן גם כן, כי 'כל המרחם על הבריות מרחמין עליו' וכו' (שבת קנא:), ונמשך עליו רחמנות וחסד, שהוא בחינת התעלות הנפש וכו' כנ"ל. ועל־כן על־ידי צדקה הוא התעלות הנפש וכו' כנ"ל, כי הממון הוא שרש הנפש, כנ"ל.

וזהו בעצמו בחינת דיני נזיקין שהזהירה התורה - שלא יגזל ולא יזיק אחד את חברו, כדי שלא לפגם את הנפש שהיא בחינת ממון כנ"ל, ואם גזלו או הזיקו - צריך לחזר לו ולשלם את הזקו, כדי להשלים את הנפש על־ידי תשלומי ההזק כנ"ל. נמצא, שדיני נזיקין הם בחינת התעלות הנפש, בחינת צדקה, שעקר התעלות הנפש הוא על ידה. ועל־כן על־ידי־זה נקרא חסידא, בחינת: 'גומל נפשו איש חסיד', כי נדחה הדין והכסילות שהוא בחינת הזק, שנמשך מפגם הדעת, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן ח תנינא; ספר המדות אות דעת, סימן כ). ונתעלה הנפש על־ידי תשלומי נזיקין, שהוא התעלות הנפש על־ידי הממון שמשלם הזקו, כי שרש הנפש הוא בממון דקדשה וכו', כנ"ל.

וזה מרמז גם כן במאמר הנ"ל, מה שמובא שם במאמר רבותינו ז"ל (סנהדרין קד:) על פסוק (תהלים יד, ד): "אכלי עמי אכלו לחם" וכו' - 'רב אמר: אלו הדינים' וכו', הינו רי"ו די"ן, שאינם מעלין את הנפש וכו' רמז לשוחטים וכו', עין שם. ועל־פי הנ"ל זהו גם כן בחינת דינים כפשוטו, כי הדינים כשהם הגונים ודנים משפט צדק בין איש לרעהו - שלא יגזל ולא יזיק אחד את ממון חברו, על־ידי־זה מעלין ומשלימים את הנפש, על־ידי דיני ממונות שדנין כהגן, כי הממון הוא הנפש, כנ"ל.

ועל־כן דיני ממונות בשלשה (סנהדרין ב.) - זה בחינת שלשה אבות, כי לית רבים פחות מתלת - דאנון אבהן (אין רבים פחות משלשה, שהם האבות), כמובא בתקונים (הקדמה דף א:). כי על־ידי הדינים שדנין דיני ממונות כהגן - נדחה הדין וכו' ונתעלה הנפש ששרשו בממון כנ"ל. ועל־ידי־זה נתגלין האבות בעולם להגן כנ"ל, ועל־כן הם שלשה דינים כנ"ל. כי הדינים עקר דיניהם הוא רק על־ידי אוירא דארץ־ישראל שהוא מחכים (בבא בתרא קנח:) שמשם מקבלין עקר חכמת אלהים בקרבם לעשות משפט, כי אסור לדון כי אם סמוכים, ואין סמוכים אלא בארץ־ישראל (סנהדרין יד.), ואנן שליחותא דקמאי עבדינן, כמובא בחשן משפט (טור סימן א). נמצא, שעקר המשפט של הדינים מקבלין רק מארץ־ישראל ששם עקר הסמיכה כנ"ל, כי הדינים מעלין גם כן את הנפש וכו' ודוחין הדין וכו' וממשיכין חסד כנ"ל, כי 'כשיש דין למטה אין דין למעלה' (דברים רבה ה, ה), ונדחה הדין ונמשך חסד, וכל זה נעשה רק על־ידי אוירא דארץ־ישראל כנ"ל. ועל־כן עקר הדינים מדינא הוא רק סמוכים בארץ־ישראל וכו', וכנ"ל: