# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/63/3/

וזה בחינת דיני קדימה בברכות, כי עקר התעלות הנפש הוא על־ידי הכבוד, שהוא שרש הכל, שעל־ידי־זה הנפש תאבה להכלל בשרשה. ועל־כן צריכין לידע איזה פרי צריכין להקדים בברכה, שצריכין לחלק כבוד לאותה הפרי - להקדימה בברכה מחמת חשיבותה, כי מחמת חשיבות הפרי, דהינו שיש בה נפש גדולה ביותר, על־כן צריכין לכבדה ביותר, ועל־כן צריכין להקדימה, כי על־ידי הכבוד מתגלה הנפש מהתעלמותה, בבחינת 'הזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה', כמבאר במאמר הנ"ל.

ועל־כן צריכין לנהג כבוד באכלין כנ"ל. וזה בחינת שלחן מלכים (עין רש"י שמות כה, כד), בחינת (תהלים כד, ז): "מלך הכבוד", כי עקר בחינת כבוד הוא באכילה, בחינת "שלחן מלכים" כנ"ל, וכמבאר בדברי רבנו ז"ל (סימן סז). וכמו שנראה בחוש, כשאחד רוצה לכבד את חברו, על־פי רב הוא מכבדו בדבר מאכל או משקה, כי שם עקר בחינת הכבוד, כי יש שם נפשות רבות ששרשם בכבוד, ועקר התגלות ועלית הנפשות הוא על־ידי הכבוד כנ"ל. וזה בחינת ברכות פרטיות שהם בחשיבות יותר מברכות כלליות, ויש להם דין קדימה כגון 'בורא פרי העץ' ו'בורא פרי האדמה' - קודמין לברכת 'שהכל' מחמת שזה ברכה פרטית וכו', כמבאר בשלחן ערוך (ארח חיים, סימן ריא, סעיף ג). ולכאורה אינו מובן קצת, כי יש סברה להפך, כי ברכה כלליות היה ראוי שתהיה חשובה ביותר מאחר שמברכין השם יתברך שברא הכל כמו שמברכין 'שהכל נהיה בדברו', ובודאי בזה מזכירין שבח השם יתברך יותר שברא הכל, אבל בברכה פרטית אין מזכירין שבח השם יתברך כל כך, כי אין מזכירין רק שברא פרי העץ או פרי האדמה וכיוצא. אבל מעלת הקדימה של ברכה פרטית, היא בבחינה הנ"ל, כי מאחר שמברכין על פרי זו ברכה פרטית, נמצא שיש לה חלק בכבוד ביותר, כי מזכירין שבח השם יתברך על פרי זו בלבד. נמצא, שפרי זו מכבדת כל כך עד שמיחדין הברכה עליה לבד. ועל־כן יש לה חלק בכבוד ביותר, וזה מחמת שהנפשות שיש שם מכבדים ביותר. ועל־כן צריכין לנהג בהם כבוד ביותר ולהקדימם, כי עקר התעלות הנפש הוא על־ידי הכבוד שהוא שרש הכל כנ"ל.

ועקר החשיבות לענין קדימה הם פרות של ארץ־ישראל. וכל המקדם בפסוק מקדם לברכה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מא.), כי עקר הברכה הוא בבחינת ארץ־ישראל, בבחינת אוירא דארץ־ישראל שעל־ידי־זה מעלין הנפש והשכל והזכרון וכו', שהוא בחינת תורה בחינת דעת וכו' כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שם): 'כל הפסוק לשעורין נאמר' וכו', הינו הך. כי זהו מעלת וחשיבות של שבעת המינין שנשתבחה בהן ארץ־ישראל, שהפרות הם חשובות כל כך, שיש בהם נפשות גבוהות מאד, שזהו עקר חשיבות הפרות כנ"ל. והנפש היא התורה כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל־כן הפרות של ארץ־ישראל שהם שבעת המינים משערין בהם כל השעורין של תורה, שזה מורה שיש בהם נפשות גבוהות הרבה שהם בחינת תורה. ועל־כן משערין בהם שעורין של תורה, כי הנפש הוא התורה כנ"ל, ומחמת זה בעצמו אלו הפרות חשובות ביותר, וארץ־ישראל נשתבחה בהם, ויש להם דין קדימה על שאר פרות, מחמת שמלבש בהם תורה הרבה ביותר משאר פרות, כי בהם משערין שעורין של תורה, והתורה הוא הנפש כנ"ל. ועל־כן צריכין להקדימם, כי צריכין לכבדם ביותר מחמת שיש בהם נפשות בחינת תורה ביותר וכו', וכנ"ל: