# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/63/5/

ועל־כן שעור אכילה בכזית. ואז צריכין לברך ברכה אחרונה, כי עקר האכילה הוא בשביל הנפש, בחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו" - כדי שיאיר הנפש ביותר, על־ידי שנכלל בו הנפשות שבתוך האכילה שאוכל בקדשה ובטהרה ובברכה בכונה כראוי. ועל־כן שעור האכילה בכזית שהוא בבחינת התורה, בבחינת גוף ונפש, שכחה וזכרון וכו', שזהו עקר האכילה - להעלות ולהאיר הנפש מתוך הגוף, להעלות הנפש והתורה והזכרון מתוך השכחה והגוף וכו'. וזה שהזהירה התורה על הזכרון בשעת אכילה ביותר, כמו שכתוב (דברים ח, יב): "פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו'. וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנתן לך כח" וכו'. כי בשעת אכילה צריכין לזהר ביותר ויותר שלא יפגם הזכרון, שהוא בחינת נפש, בחינת תורה וכו' כנ"ל, דהינו שלא יהיה כרוך אחר הגוף המתאוה - שלא יתגבר, חס ושלום, על־ידי האכילה - הגוף, שהוא בחינת שכחה וכו', רק אדרבא, להכניע ולבטל הגוף בשעת אכילה, דהינו לשבר תאוות הגוף המתאוה לאכל, רק לאכל בקדשה ובטהרה, בבחינת "צדיק אכל לשבע נפשו", באפן שעל־ידי האכילה יתעלה הנפש והזכרון והתורה ביותר כנ"ל, על־ידי שמעלה נפשות שבתוך האכילה אז כנ"ל. וזהו בחינת "וזכרת את ה' אלהיך" וכו' הנ"ל הנאמר בענין האכילה כנ"ל. כי על־ידי אכילה בקדשה זוכין לזכרון שהוא בחינת נפש, בחינת תורה, וכנ"ל: