# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/63/7/

וזה בחינת (שמות כ, ז): "זכור את יום השבת לקדשו" - 'זכרהו על היין' (פסחים קו.). כי שבת הוא בחינת נפש, בחינת "כי בו שבת וינפש" (שמות לא, ז), כי אז זוכין לנשמה יתרה (ביצה טז.), ואז עקר התגלות הדעת, כמובא (סימן יט). כי בשבת נתנה תורה (שבת פו:), וששת ימי החל הם בבחינת גוף, בחינת כסילות, בחינת (במדבר יא, ח): "שטו העם ולקטו" - 'בשטותא' כמובא (זהר בשלח סג.). וצריך להמשיך קדשת שבת על ששת ימי החל - לבטל ולשבר גשמיות וסכלות, שהם בחינת ששת ימי החול, שהוא על־ידי קדשת שבת שממשיכין עליהם. כי עקר הנפש והחיות של ששת ימי החל הוא על־ידי קדשת שבת, כמובא, שכל ששת ימי החל מקבלין חיות מהארת הנפש יתרה שמקבלין בשבת. כי בתר שבתא (אחרי שבת), דהינו יום ראשון, שני, שלישי - מקבלין מנשמה יתרה של שבת שעבר וכו' (פרי־עץ־חיים, שער הנהגת הלמוד).

וזה שהזהיר הכתוב 'זכור את יום השבת' וכו' - 'זכרהו מאחד בשבת' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא יתרו ז), 'זכרהו' דיקא, כי הזכרון הוא בחינת נפש ותורה ודעת וכו' כנ"ל, שזה מקבלין בששת ימי החל משבת דיקא כנ"ל, על־ידי שזוכרין את השבת מאחד בשבת שמבטלין ששת ימי החל, בחינת גוף, לגבי הנפש, בחינת שבת, בחינת זכרון וכו', כנ"ל.

ועל־כן עקר הזכרון של שבת מאחד בשבת, בחינת 'זכרהו מאחד בשבת', הוא רק על־ידי האכילה כמו שאמרו רבותינו ז"ל 'זכרהו מאחד בשבת', כמו שמאי הזקן שהיה אוכל כל ימיו לכבוד שבת וכו' (ביצה טז.). כי עקר הזכרון של שבת מאחד בשבת, דהינו זכרון הנפש מתוך הגוף כנ"ל - לבטל הגוף בחינת ששת ימי החל לגבי הנפש בחינת שבת, הוא על־ידי האכילה דיקא וזה עקר כבוד שבת, שעקר כבוד שבת על־ידי אכילת שבת, כמובא במקום אחר (סימנים נז, רעז). כי על־ידי האכילה מעלין הנפש וכו' כנ"ל. ועל־כן מצוה גדולה לאכל בשבת (שבת קיח:). וזה עקר כבוד שבת, כי שבת שהיא בחינת נפש בחינת תורה וכו', אז מעלין הנפש על־ידי האכילה. ועל־כן עקר הזכרון של שבת בימי החל, על־ידי האכילה דיקא, כדי שתהיה האכילה בבחינת שבת כדי להעלות הנפש והזכרון וכו', בחינת 'זכרהו מאחד בשבת', 'זכרהו' דיקא, כנ"ל.

וזה בחינת 'זכרהו על היין', הינו הך, כי יין יש בו שני בחינות (יומא עו:), שכחה וזכרון, בבחינת (משלי לא, ה): "פן ישתה וישכח מחקק", הינו שכחה שבא על־ידי היין שמביא שנה, שהוא הסתלקות הדעת, בחינת שכחה, וזהו כשאין זוכין. אבל כשזוכין, אזי אדרבא, היין הוא בבחינת זכרון, בבחינת (שיר השירים א, ד): "נזכירה דדיך מיין", בחינת (הושע יד, ח): "זכרו כיין לבנון". וזהו בעצמו בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עו:) על היין שנקרא 'תירוש': 'זכה - נעשה ראש', הינו דעת בחינת זכרון, בחינת תורה, בחינת נפש וכו'. 'לא זכה - נעשה רש'. אין עני אלא מן הדעת (נדרים מא.), בחינת עניות, שהוא חסרון הפרנסה, שהוא על־ידי פגם הדעת והנפש, כמבאר במאמר הנ"ל. ועל־כן בשבת, כשרוצין לצאת מששת ימי החל לשבת, משכחה לזכרון וכו', ממשיכין קדשת שבת על־ידי היין, בחינת 'זכרהו על היין', 'זכרהו' דיקא, כי אז מעלין היין משכחה לזכרון וכו' כנ"ל, ועל־ידי־זה נתבטלין ונכללין ששת ימי החל בקדשת שבת וכו' כנ"ל: