# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/64/1/

וזה בחינת כלל ברכת הנהנין, כי עקר הברכה הוא בשביל להעלות הדבר ולקשרו לנעם העליון, כי זה ידוע, שצריך האדם לבלי לקבל הנאה ותענוג מגוף הדבר שאוכל ושותה וכו', רק להעלות התענוג והאהבה שמלבש בזה הדבר להעלותו לשרשו העליון שבקדשה (ספר הלקוטים שמות). ושרש העליון של כל האהבות והתענוגים הוא בחינת נעם העליון שמשם נשתלשלין ונמשכין כל נעימת הטעמים והתענוגים שיש בכל דבר בבחינת (שיר השירים ז, ז): "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים", שכל האהבות שמלבשין בכל התענוגים - כלם נמשכין בשרשם העליון מבחינת נעם העליון, שהוא בחינת יוסף שהיה "יפה תאר ויפה מראה" (בראשית לט, ו). וזהו (שיר השירים ז, ז): "מה יפית ומה נעמת אהבה" וכו'. ובשביל זה צריכין לברך על כל דבר שרוצה להנות ממנו, כי על־ידי הברכה הוא מקשר ומעלה הדבר לשרשו לבחינת נעם העליון, כי כל הברכות הם בחינת שירות ותשבחות להשם יתברך - שמשבחין ומברכין להשם יתברך שברא את הדבר הזה.

ועל־כן כל הברכות שבעולם הם בבחינת נעם העליון, בבחינת (תהלים קמז, א): "כי נעים נאוה תהלה". וכתיב (שם קלה, ג): "זמרו לשמו כי נעים" שזהו בחינת (שמואל־ב כג, א): "נעים זמירות ישראל" שהביא שם רבנו ז"ל בסוף התורה הנ"ל, כי כל הברכות הם בחינת זמירות ותהלות ותשבחות להשם יתברך, שעל־ידי־זה עקר ההתקשרות לבחינת נעם העליון, כי אי אפשר לדבק בהבורא יתברך שמו לזכות לנעם העליון לחזות בנעם ה', כי אם על־ידי דבורי ברכות והודאות ותפלות ושירות ותשבחות, שכלם הם בבחינת נעם, בחינת 'נעים זמירות' וכו', כנ"ל.

וזה בחינת כלל כל הברכות שצריכין לברך על כל דבר שנהנין ממנו, ואסור להנות מהעולם הזה בלא ברכה (ברכות לה.), כי צריכין להעלות ולקשר כל ההנאות והטעמים והתענוגים לשרשם שהוא נעם העליון, שזה זוכין על־ידי הברכה בכונה שהוא בחינת נעם כנ"ל, שעל־ידי־זה מעלין ומקשרין כל האהבות והתענוגים לשרשם לבחינת נעם העליון כנ"ל.

ועל־כן עקר קדשת כל המאכלים הוא מארץ־ישראל שזהו בחינת כל המצוות התלויות בארץ שכלם במיני מאכל, דהינו השבעה מינים וכמובא לעיל, כי עקר השפעת נעם העליון הוא בארץ־ישראל כמבאר בהתורה הנ"ל, על־כן שם בארץ־ישראל עקר קדשת האכילה, כי עקר קדשת האכילה הוא כשזוכין לקשר הטעם והתענוג לבחינת נעם העליון כנ"ל, שהוא בחינת מחין של ארץ־ישראל כנ"ל. ועל־כן עקר כל הברכות שמברכין על כל המאכלים אנו למדין מברכת המזון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה.): 'השתא לאחריו מברך, לפניו לא כל שכן', כי עקר כל הברכות הוא להמשיך קדשת ארץ־ישראל, שהוא בחינת נעם העליון כדי להעלות ולקשר כל האהבות לשרשן, כנ"ל.

ועל־כן למדין כל הברכות מברכת המזון, כי עקר ברכת המזון הוא להמשיך בחינת קדשת ארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים ח, י): "ואכלת וכו' וברכת וכו' על הארץ". וכמבאר לעיל כמה פעמים. ועל־כן פרות ארץ־ישראל קודמין לברכה, כי עקר הברכה הוא להמשיך קדשת ארץ־ישראל, שהוא בחינת נעם שהוא שרש העליון שבקדשה של כל הטעמים והאהבות והתענוגים שבעולם כנ"ל, שזוכין לזה על־ידי הברכה, כנ"ל: