# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/64/10/

וזה בחינת ראש השנה, כי מבאר בהתורה הנ"ל, שעקר שרש העליון של הבריאה הוא בחינת נעם העליון, שהוא בחינת מחין של ארץ־ישראל שזוכין לקבלו על־ידי צדקה, שעל־ידי־זה נמשך ההולדה של האדם, שהוא עקר כונת הבריאה שעל־ידי־זה נתרבה ונתגדל כבודו יתברך שהוא שרש הבריאה, כי הכל ברא השם יתברך לכבודו וכו'. כי הכבוד הוא שרש כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, כי הכל היה רק בשביל הכבוד כנ"ל. וכל זה הוא בחינת ראש השנה, כי בראש השנה נברא העולם, דהינו האדם נברא בראש השנה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה כט, א) שבריאת אדם הראשון היה בראש השנה. ועל־כן מרגל הלשון בספרים: 'בראש השנה נברא העולם'. וכן אמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה י: כז.): 'בתשרי נברא העולם'. וכן אנו אומרים (מוסף לראש השנה): 'היום הרת עולם, זה היום תחלת מעשיך' וכו'. אף־על־פי שבאמת עקר בריאת עולם היה מכ"ה באלול עד ראש השנה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה שם), רק מחמת שבראש השנה נברא אדם הראשון שהוא עקר העולם.

כי כל העולם ומלאו הכל נברא בשביל האדם שהוא תכלית הבריאה, כי הכל נברא בשביל האדם, כדי שיכיר קונו ויגדיל כבודו יתברך שבשביל זה נברא הכל כנ"ל. כי בכל הבריאה כלה אין מי שיוכל להכיר את מי שאמר והיה העולם ויגדיל כבודו יתברך כמו האדם, ועל־כן האדם עקר הבריאה וכמבאר בהתורה הנ"ל. ועל־כן בראש השנה שנברא האדם נחשב כאלו כל הבריאה נברא אז, כי האדם הוא עקר כלל הבריאה כנ"ל. ועל־כן אנו אומרים 'בראש השנה נברא העולם' כנ"ל. נמצא, שבריאת העולם, דהינו האדם שהוא הוא עקר העולם היה בראש השנה. ועל־כן אנו צריכין בראש השנה לעורר בחינת נעם העליון שמשם נמשך עקר בריאת האדם כנ"ל.

וזה בחינת שופר, כי קול שופר הוא בחינת עשרה מיני נגינה, בחינת (תהלים לג, ג): "היטיבו נגן בתרועה" [וכמובא במקום אחר (הלכות פריה ורביה הלכה ג אות י)]. ועשרה מיני נגינה זה בחינת 'נעים זמירות ישראל', שעל ידם מעוררין וממשיכין בחינת נעם העליון שמשם נמשך נעימת הנגון שהוא עקר הדבקות, כי על־ידי הנגון בחינת 'נעים זמירות' על־ידי־זה מדבקין עצמן בהשם יתברך וזוכין לחזות בנעם ה', בחינת נעם העליון הנ"ל, וכמובן שם בהתורה הנ"ל בסופה שכתב שם: וזה בחינת השירה, בחינת 'נעים זמירות' וכו', עין שם. ועל־כן קול השופר, שהוא בחינת נגינה, על־ידי־זה ממשיכין בחינת הנעם העליון שהם עקר המחין, בחינת מחין של ארץ־ישראל, כי ידוע בכונות (פרי עץ חיים, ראש השנה) שעל־ידי השופר נמשכין המחין, הינו בחינת הנעם, שהוא עקר המחין.

ועל־כן נוהגין כל ישראל להרבות בצדקה מאד קדם ראש השנה, כדי לזכות לקבל השפעת הנעם שיתעורר על־ידי השופר לקבלו על־ידי הצדקה, כי על־ידי הצדקה נעשה כלי לקבל השפעת הנעם העליון כנ"ל, ועל־ידי השפעת הנעם נמשך ההולדה שיתרבו בני אדם, כדי שיתרבה כבודו, כנ"ל.

וזה בחינת פקידת עקרות שממשיכין בראש השנה, כי בראש השנה נפקדה שרה, רחל, חנה (ראש השנה י:), כי פקידת עקרות, דהינו הולדה, נמשך על־ידי השפעת הנעם שזוכין בראש השנה כנ"ל. ועל־כן קורין בראש השנה לדת יצחק אבינו, דהינו "וה' פקד את שרה" וכו' (בראשית כא, א), כי יצחק הוא הולדה הראשונה בעולם שנולד בקדשת ישראל, כי התחלת קדשת ישראל התחיל מאברהם אבינו עליו השלום, אבל אברהם בעצמו עדין לא נולד בקדשת ישראל רק יצחק הוא הראשון שנולד בקדשת ישראל. ועל־כן לדת יצחק הוא עקר שלמות הבריאה שנברא בשביל האדם, דהינו בשביל ישראל שיגדלו כבודו, וכל מה שנולדין בני ישראל יותר נתרבה כבודו יותר כנ"ל. וזה בחינת לדת יצחק שהוא הולדה הראשונה בקדשת ישראל כנ"ל. ועל־כן קורין פרשה זאת בראש השנה, כי אז נברא העולם שנברא בשביל הכבוד שנתרבה על־ידי הולדת ישראל שזה בחינת לדת יצחק כנ"ל.

וזה בחינת עשרה שופרות, עשרה מלכיות, עשרה זכרונות, הכל כנגד בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שנתגלין בראש השנה, על־ידי הכבוד שנתגלה על־ידי הולדת ישראל, בחינת פקידת עקרות בחינת לדת יצחק, שכל זה נמשך מהשפעת הנעם העליון שנמשך בראש השנה, כנ"ל.

ועל־כן עקר הגדלת כבודו יתברך הוא בראש השנה, כמו שאומרים: 'ויבא מלך הכבוד. ובכן תן כבוד וכו'. מלוך על כל העולם כלו בכבודך'. ו כן הרבה. כי כל עסקנו בראש השנה לגלות מלכותו שהיא כבודו בחינת 'מלך הכבוד', כי עקר הבריאה שנברא בראש השנה הכל היה בשביל הכבוד שבשביל זה נברא העולם בעשרה מאמרות, כנ"ל.

ועל־כן עקר קדשת ארץ־ישראל נתגלה בראש השנה, כמו שכתוב (דברים יא, יב): "תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה" וכו' – 'בראש השנה נדון מה יהיה בסופה' (ראש השנה ח.), כי עקר קדשת ארץ־ישראל הוא בחינת נעם העליון כנ"ל, שזה זוכין בראש השנה, כנ"ל: