# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/64/3/

וזה מה שהתורה משבחת את ארץ־ישראל בשבעת המינין שיש בה פרות טובים כאלה ושהיא ארץ זבת חלב ודבש (עין רש"י שמות כה, כד). ולכאורה הדבר תמוה, וכי זה הוא שבח של ארץ־ישראל הקדושה כל כך? והשם יתברך הבטיח בכמה הבטחות לאברהם וליצחק וליעקב לתת את הארץ לזרעם ובשר לישראל על־ידי משה כמה וכמה פעמים שהוא מוכן לקים הבטחתו לתן להם את הארץ, וכל התורה מלאה משבח ארץ־ישראל למעין ומדקדק בה, וכל פעם שמוכיח ומזהיר אותם על קיום התורה והמצוות בכלליות או בפרטיות, הוא מזכיר על־פי רב את ארץ־ישראל, כדי לבוא לרשת את הארץ וכו', כמבאר בפסוקים רבים אין מספר, וכי כל הרעש הזה כדי לאכל פרות טובים כאלה?! אך באמת עקר הכונה הוא, שיש בה פרות טובים ומתוקים כאלה שמקבלים טעמם ונעימת מתיקותם מנעם העליון, ושם דיקא יכולין להתקשר לנעם העליון על־ידי הפרות הטובים שיש שם על־ידי שנזכה לקים המצוות התלויות בהם שנוהגין בארץ־ישראל דיקא.

נמצא, שעקר מה שמשבח את ארץ־ישראל בשבעת המינין הטובים, עקר הכונה על שרש הטעם שלהם שהוא נעם העליון שזוכין בארץ־ישראל דיקא, וזהו בודאי שבח גדול ונורא מאד, כי עקר עבודת האדם כל ימי חייו הוא לזכות לנעם העליון, לחזות בנעם ה' להכיר גדלתו יתברך, וכמו שכתוב (תהלים כז, ד): "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש וכו' לחזות בנעם ה'".

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יד.) על משה רבנו, עליו השלום, שנתאוה לארץ־ישראל כל כך והתפלל תקט"ו תפלות כדי לבוא לארץ־ישראל והקשו על זה: וכי לאכל מפריה הוא צריך ולשבע מטובה, אלא בשביל לקים המצוות התלויות בארץ. והדבר תמוה, ודקארי ליה - מה קארי ליה (מה עלתה על דעת השואל בכלל), וכי יעלה על הדעת שמשה יתאוה לארץ־ישראל בשביל לאכל מפריה ולשבע מטובה? אך עקר הקשיא והתרוץ הוא מה שכתבנו, כי מחמת שרואין שמשה רבנו, עליו השלום, משבח את ארץ־ישראל בשבח הפרות כנ"ל, על־כן הוא מקשה זאת: וכי לאכל מפריה וכו', כי אנו רואין שכל שבח ארץ־ישראל הוא משבח אותה שהיא ארץ זבת חלב ודבש ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה וכו'. וזה שמתרץ: אלא בשביל לקים מצוות התלויות בארץ, הינו כי באמת שבח ארץ־ישראל הן הן פרותיה הטובים והנעימים, ובשביל זה התאוה משה לארץ־ישראל. אך לא היתה כונתו, חס ושלום, לטעם הגשמי של הפרות, רק עקר כונתו כדי לזכות לקים המצוות התלויות בארץ, כדי שעל־ידי המצוות יקשר טעם המתיקות ונעימת הפרות לשרשן לבחינת נעם העליון שזה עקר תשוקת משה וכל הצדיקים לזכות לחזות בנעם ה' שזה עקר התכלית, כנ"ל: