# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/64/7/

ומגדל ההתגברות של החובלים אז בעת התחלת הגאלה, שנתעוררו כנגד הנעם עד שהכביד העבודה וכו', וגרם מחלקת של דתן ואבירם שאמרו: 'ירא ה' עליכם' וכו' כנ"ל, והתגברו כל כך עד אשר העשק יהולל חכם וכו' (קהלת ז, ז), שגם משה רבנו אמר להשם יתברך (שמות ה, כב): "למה הרעתה" וכו'. וכל זה מחמת התגברות החובלים, על־כן אמר לו השם יתברך (שם ו, א): "עתה תראה" וכו', ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קיא.): 'ולא העשוי לשלשים ואחד מלכים', שרמז לו השם יתברך תכף שלא יכנס לארץ־ישראל, הינו מאחר שאין בידו לתקן החובלים, אדרבא, הם מבלבלין גם דעתו הקדושה עד שאמר 'למה הרעתה', בודאי אי אפשר שיכנס לארץ־ישראל, כי כשירצה לכנס לארץ־ישראל יתגברו החובלים יותר ויותר, וכשאין בידו לתקנם אזי הם פוגמים ביותר בקדשת ארץ־ישראל, כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל־כן בודאי אי אפשר שיכנס לארץ־ישראל.

וזהו הטעם שאנשים קטנים נכנסין לארץ־ישראל בקלות, וגדולי הצדיקים יש להם מניעות עצומות מלבוא לארץ־ישראל, עד שמשה לא זכה לבוא לארץ־ישראל. וכן סמוך לדורותינו היה הבעל שם טוב ז"ל ורבי ר' נפתלי ז"ל - שלא יכלו לבוא לארץ־ישראל, כי משה רבנו לפי עצם גדלתו - אם היה נכנס לארץ־ישראל, היו צריכים לכנס ולפל כל החובלים לתוך הנעימים להתתקן, והיו צריכים להתתקן כל המחין הפגומים שנפגמו מחטא אדם הראשון ואילך, שכלם הם בחינת חובלים, בחינת מחין של חוץ־לארץ, שנמשכין על־ידי פגם הכבוד, על־ידי שפוגמין בכבוד השם יתברך, שהם כלל כל החטאים שבעולם שכלם היו צריכים להתתקן על־ידי משה, כי כל אחד כפי מה שזוכה לקבל קדשת ארץ־ישראל, דהינו השפעת הנעם, כמו כן באין ונופלים בחינת החובלים להתתקן, ועל־כן אם היה משה רבנו נכנס לארץ - היו צריכים כל החובלים להתתקן. ומחמת שאז עדין לא הגיע הזמן לזה, כי לא יגמר תקון כל החובלים עד שיבוא משיח ויבער רוח הטמאה מן הארץ, ומחמת שלא היה אפשר לתקנם אז - היו יכולים לגרם פגם יותר, חס ושלום, על־כן היה מן הנמנע שהוא יכנס לארץ עם ישראל, והיה ההכרח שיכניסם יהושע, שמעלתו קטנה ממשה, שאז לא נתעוררו החובלים כי אם מעט, כפי ערך הנעם שזכה לקבל, וזה היה בידו לתקן בכח וזכות רבו משה.

וזה שבא שר צבא ה' ליהושע ואמר לו (יהושע ה, יד): "עתה באתי", שר צבא ה' זה מט"ט שכולל ששה סדרי משנה (תקוני זהר יד:), ששם שרש החובלים בקדשה, שהוא מחלקת התנאים ואמוראים שחובלים זה לזה בהלכה, זה אוסר וזה מתיר וכו'. ועל־כן בא ליהושע קדם שנכנס ליריחו לתחלת גבול ארץ־ישראל, הינו בחינת חובלים שנופלים בנעימים להתתקן כנ"ל.

וזה בחינת (דברים ז, כב): "לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה". "מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" (שמות כג, ל). וכתיב (שם כט): "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת" וכו' - שצריכין לכבש קדשת ארץ־ישראל מעט מעט לגרש הרע שבחובלים, שהם בחינת העמים והקלפות והמונעים מארץ־ישראל לגרשם מעט מעט. כי אין כח לתקן החובלים בבת אחת, דהינו לברר הטוב שבהם שיכלל בנעם והרע יפל ויתבטל, ואין בנו כח לזה כי אם מעט מעט, להמשיך קדשת הנעם מעט מעט. וכפי קדשת הנעם שנזכה להמשיך כמו כן נתקן את החובלים ונגרש את הרע שבהם בבחינת: 'מעט מעט אגרשנו עד אשר תפרה ונחלת את הארץ', שתזכה לקבל קדשת הנעם שמשם ההולדה דקדשה, בחינת עד אשר תפרה, ואז: 'ונחלת את הארץ', שתזכה לנחל ולירש ארץ שקדשתה מנעם העליון כנ"ל.

וזה בחינת כל ההתגרות וההתגברות שמתגבר הבעל דבר בכל פעם יותר על כל מי שרוצה לכנס לעבודת השם יתברך, וכל מה שמתעורר האדם יותר לכנס לעבודת השם יתברך מתעורר כנגדו הבעל דבר ביותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב.): 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו'. כי עקר כל הקדשה של איש הישראלי נמשך מארץ־ישראל, מבחינת נעם העליון שהיא כלל התורה הקדושה, כמו שכתוב (משלי ג, יז): "דרכיה דרכי נעם". ועל־כן כל מה שהאדם רוצה לכנס אל הקדשה יותר - שאז נמשך עליו קדשת ארץ־ישראל קדשת הנעם העליון ביותר, כמו כן באים בחינת החובלים להתתקן כנ"ל, ואזי כמו כן מתעורר הרע שבחובלים ומתגברים כנגדו למנעו, כי כל החטאים והסטרא אחרא אחיזתם מהחובלים, שהם בחינת מחלקת שמשם עקר היצר־הרע, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן סב): שיצר־הרע הוא בחינת מחלקת. ועל־כן נקראים החטאים בשם חבלה, כמו שכתוב (נחמיה א, ז): "חבל חבלנו לך", כי כלם נמשכין מבחינת החובלים כנ"ל. ועל־כן צריך האדם להתגבר בכל פעם מחדש כדי להכניע הרע שבחובלים בכל פעם, ולתקן הטוב שבהם להפך החובלים לבחינת נעם, שיהיו כל המחין בבחינת מחין של ארץ־ישראל, ששם עקר המח והחכמה, וכנ"ל: