# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/65/12/

וזה בחינת (משלי ל, לב): "אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה". ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות סג:): 'מי שמנבל את עצמו על דברי תורה זוכה להתנשא', הינו מי שמנבל את עצמו על דברי תורה וסובל בזיונות ושפיכות דמים בשביל זה זוכה להתנשא - 'להתנשא' דיקא, הינו לבחינת הארת נקדה העליונה שהוא רם ונשא וגבה מאד. וזהו: 'ואם זמות יד לפה'. וכמו שפרש רש"י שם - שצריכין לשתק למחרפו וכו', עין שם, הינו כנ"ל, כי זה עקר התשובה, וכנ"ל.

וזהו (משלי ל, לג): "כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב". ודרשו רבותינו ז"ל בפרק הרואה (ברכות שם): 'במי אתה מוצא חמאה של תורה? - במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה, "ומיץ אף יוציא דם" - כל תלמיד שכועס עליו רבו ושותק' וכו'. ולכאורה תמוה, מה הלשון 'חמאה של תורה' שאינה נמצאת כי אם במי שמקיא חלב שינק משדי אמו על זה?! אך על־פי הנ"ל מבאר הענין היטב, כי תקון התשובה זהו בחינת 'דם נעכר ונעשה חלב' (בכורות ו: נדה ט.), כי כל החטאים שבאין על־ידי כל התאוות - כלם באים מעכירת הדמים. ועקר התקון על־ידי התשובה שבאה על־ידי שפיכות דמים, שעל־ידי־זה מכניע הדמים רעים ומזכך אותם בבחינת 'דם נעכר ונעשה חלב', שזה התקון נעשה בארבעים ותשעה ימי הספירה שהם בחינת ארבעים ותשעה שערי תשובה. כי אז מזככין ישראל עצמן מזהמתם הבא על־ידי דמים עכורים, עד שזוכין בשבועות לבחינת 'דם נעכר ונעשה חלב', כידוע, בבחינת הנאמר בתלמידי חכמים (שיר השירים ה, יב): "עיניך" שהם התלמידי חכמים "כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב". וכמו שפרש רש"י שם (בפסוק טז).

נמצא, שתשובה הוא בבחינת 'דם נעכר ונעשה חלב'. הינו שצריכין לעשות תשובה שלמה ולהרבות בתשובה כל כך עד שיזכה שיזדככו דמיו כל כך שיהיו בבחינת חלב ממש, דהינו שיהיה נקי מעוונות כל כך כמו תינוק היונק משדי אמו, בבחינת הנאמר בשאול (שמואל־א יג, א): "בן שנה שאול במלכו". ודרשו רבותינו ז"ל (יומא כב:): 'כבן שנה בלא חטא'. אבל הצדיק הגדול, כל זה הוא אצלו בחינת תשובה הראשונה. ואחר־כך עדין הוא עושה תשובה על תשובה, עד שמקיא גם החלב שיונק משדי אמו על התורה, ואז זוכה לחמאה של תורה, הינו כמו שבגשמיות יש חלב שנעשית מברור הדמים שנתהפכו לחלב על־ידי הלדה, ואחר־כך מוציאין מהחלב עצם שמנינותו שהוא החמאה, שהיא בחינת ברור אחר ברור, כמו כן הצדיק, אף־על־פי שזוכה לזכך כל דמיו עד שנעשין בבחינת חלב ממש, שזהו בחינת תשובה שלמה. ואז זוכה לידיעת התורה בבחינת: "עיניך כיונים על וכו' רוחצות בחלב" כנ"ל. אבל הוא עדין אינו מסתפק עצמו בזה ועושה תשובה על תשובה, עד שמקיא גם החלב שינק משדי אמו עליה, ואז זוכה לחמאה של תורה, שהיא בחינת ברור החלב בעצמו בברור אחר ברור, עד שמשיג עצם פנימיות טוב השמנינות שבתורה שהוא בחינת חמאה של תורה, הינו השגת סתרי תורה, שהם רב טוב הצפון וגנוז בפשטי התורה.

וזהו בחינת מה שנאמר בחזקיה, שהוא בחינת משיח, שנאמר עליו (ישעיה ט, ה): "כי ילד ילד לנו וכו', חמאה ודבש יאכל", 'חמאה' דיקא כנ"ל. וזהו בחינת (שם ז, כב): "והיה מרב עשות חלב יעשה חמאה", הינו שיזכה לבחינת חמאה של תורה הנ"ל. כי מקרא זה נאמר שם בשבח דורו של חזקיה, שהיו מתיגעים עצמן על התורה הרבה, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין צד:), ומובא בפרוש רש"י שם (ישעיה שם, כה), הינו כנ"ל.

וזה שנסמך לזה: 'ומיץ אף יוציא דם' וכו', ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות סג:): 'כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה', הינו שסובל כעס ובזיונות ושפיכות דמים הרבה. כי גם כל הבזיונות ושפיכות דמים שסובל מאחרים מחמת שרוצה להתקרב לרבו - זהו גם כן בכלל כעס רבו, מאחר שזה נמשך בשביל שמתקרב לרבו, ועל־ידי־זה זוכה לזכך דמיו בבחינת 'ומיץ אף יוציא דם'. כי עקר ברור הדמים על־ידי שסובל כעסים ובזיונות ושפיכות דמים ושותק, וכנ"ל: