# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/65/13/

וזהו שאמרו שם: 'ומיץ אף יוציא דם' - שזוכה על־ידי ששותק להבחין בין דם לדם. 'ומיץ אפים יוציא ריב' וכו', שזוכה על־ידי השתיקה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות. כי זה עקר התשובה, כשמתגבר לסבל שפיכות דמים ולשתק על כעס ובזיונות הרבה, כדי להתקרב לרבו כנ"ל. ועל־ידי־זה זוכה להיות בקי בהלכה וכו', שעל־ידי־זה נעשה אלף, שהוא בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה וואו וכו'.

כי כל התורה הזאת כלולה בתמונת אלף, כמו שכתוב שם בסוף, וזה לשונו: "וכלל כל הענין כלול בתמונת אלף" וכו', עין שם. כי זה עקר בחינת הבקיאות בדרכי ה' ובתורתו - לזכות להתקרב אליו יתברך בכל עת, מכל מקום שהוא, כל ימי חייו, בחינת בקי בהלכה הנ"ל. כי זה הבקיאות עמק ונפלא מאד מאד, שעל זה נאמר (דברים יז, ח): "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך" וכו'. 'יפלא' דיקא, בחינת השגת האלף הנ"ל (עין תקוני זהר תקון סט, קטו. קמט:), שהוא אותיות 'פלא', כידוע (עין זהר בלק קצג:). שכל זמן שאין זוכין להשלים בחינת האלף הנ"ל, שהוא בחינת אדם לשבת על הכסא, אזי אין זוכין להלכה ברורה. ואז נעלם ונפלא ממנו ההלכה, בחינת 'כי יפלא ממך דבר למשפט' וכו'. והתקון: "וקמת ועלית אל המקום" וכו' שהוא הבית־המקדש שבארץ־ישראל, ששם עקר תקון בחינת האלף הנ"ל. כמו שכתוב שם בסוף התורה הנ"ל, שזהו בחינת שלש מצוות שנצטוו בכניסתן לארץ־ישראל וכו'. ומבאר שם, שהבית־המקדש הוא בחינת נקדה העליונה שבו כלול הכל, כי התחתון נכלל בעליון. ועל־כן עקר שלמות תקון התשובה, דהינו לכפר ולתקן כל העוונות הוא בבית־המקדש ששם מקריבין כל הקרבנות לכפר כל עוונותינו. ועל־כן שם עקר ההלכה ברורה, כי שם היו יושבין הסנהדרי גדולה ומבררין כל ההלכות.

ועל־כן מי שנעלם ממנו הדרך לעבודת ה' בחינת 'כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם' וכו' - צריך לעלות לבית־המקדש ששם יושבים הכהנים והזקנים, שהם כלל הצדיקי אמת, שהם בחינת משה בחינת נקדה העליונה שמאיר בכל נקדות התחתונות שבעולם, להורות להם דרך לעבודת ה' בכל מקום שהם, וצריכין לעלות לשם ולקבל מהם כמו שכתוב (דברים שם, יא): "על־פי התורה אשר יורוך" וכו'. ועתה בעונותינו שחרב בית־המקדש עקר התקון על־ידי הצדיקי אמת שהם בבחינת משה שהוא בחינת הבית־המקדש, בחינת נקדה העליונה, כי 'כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית־המקדש בימיו' (ברכות לג.), אבל צריכין יגיעה גדולה ולסבל בזיונות ושפיכות דמים הרבה כשרוצין להתקרב להם כנ"ל. וכשסובל כעסים ובזיונות ושפיכות דמים הרבה אז זוכה להיות בקי בהלכה - לידע בין דם לדם, בין דין לדין, שזהו בחינת 'ומיץ אף יוצא דם ומיץ אפים יוצא ריב'. כי נתתקן ונתגלה בחינת 'כי יפלא ממך' הנ"ל, כי זוכה לבחינת אלף שהוא בחינת פלא, הינו לידע ולהבין מה שהיה נעלם ונפלא ממנו וכנ"ל.

כי בחינת בקיאות הנ"ל לענין דרכי עבודת ה' הוא עמק מאד. ואף־על־פי שבאמת העקר הוא פשיטות ותמימות, אבל זה הפשיטות והתמימות בעצמו לזכות להכניס זאת בלב בני אדם הוא עמק ונפלא מאד, בפרט להיות בקי בהלכה הנ"ל, דהינו להיות בקי ברצוא ושוב בקי בעיל ונפיק, דהינו בחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" וכו', דהינו שיוכל להחזיק את עצמו תמיד בכל מקום שהוא אפלו בשאול תחתיות ומתחתיו עד אין קץ ותכלית, זה הלמוד הוא נפלא מאד.

וצריכין לשקד הרבה על דלתי בית המדרש של אנשי אמת העוסקים בלמוד הזה, עד שיזכה לקים זאת באמת. ועקר אריכת הגלות הוא, מחמת שאין משתדלין להתקרב לצדיקי אמת לקבל מהם בקיאות הזאת, כי צריכין לחפש ולבקש הרבה רבי כזה, שידע מבקיאות הזאת. כי אפלו גדולים ומנהיגים לאו כל אחד זוכה לבקיאות הזאת. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד (שבת קלח:), כי עקר בקיאות בהלכה הוא לזכות להלכות כאלו שעל ידם יקים את דברי התורה, 'כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה' (אבות א, יז). וכל זה מרמז במאמר התקונים שאומרים ביום הכפורים קדם 'כל נדרי', שמבאר שם שעקר תקון התשובה וסליחת עוונות היא על־ידי הצדיק, שיכול לעלות לגבי הוא דאתמר בה: 'כי יפלא ממך דבר למשפט' וכו', עין שם (תקוני זהר, תקון סט, קמג:), והבן: