# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/65/14/

וזה בחינת ספירת העמר, כי בימי הספירה אנו מטהרין עצמנו מבחינת הדמים רעים שהם בחינת זהמת מצרים, כמבאר בכונות פסח וספירה, שעקר הטהרה הוא מבחינת הדמים שמהם היו יונקים המצרים, דהינו מאחורי שם 'אהיה' שהוא גימטריא 'דם', שעל זה נאמר (יחזקאל טז, ו): "ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי וכו' בדמיך חיי", עין שם. אך בפסח היתה הגאלה בבחינת אתערותא דלעלא, שהאיר עלינו הארה עצומה שלא בהדרגה וכו'. ואחר־כך תכף אחר יום ראשון של פסח מסתלקת הארה הזאת, ואז צריכין לחזר ולטהר עצמנו מהדמים הנ"ל בהדרגה, שזהו בחינת ספירת העמר, שכלל הכונות הוא בבחינת שם 'אהיה', דהינו לצאת מבחינת הסתרת ואחורי שם 'אהיה' שהוא גימטריא 'דם', ולזכות לבחינת 'אהיה' שהוא בחינת 'אנא זמין למהוי'.

כי בימי הספירה אנו מכינין עצמנו לקבלת התורה בשבועות, שאז נתגלה אלהותו יתברך לעין כל, שזה עקר בחינת 'אנא זמין למהוי' שאנו מכינין עצמנו שיהיה לנו הויה בעולם על־ידי קבלת התורה, שעל־ידי־זה עקר ההויה והקיום של כל האדם וכל העולם ומלאו התלוי בו, כי עד מתן תורה היה כל העולם מתמוטט, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סו, ב): על פסוק (תהלים עה, ד): "נמוגים ארץ וכל ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה".

וזה בחינת הקרבת העמר שעורים שהוא מאכל בהמה, להורות, שעדין אין לנו הויה בעולם, כי טוב לו שלא נברא משנברא, רק הכל הם כמו חיה ובהמה בדמות אדם, כי עקר האדם הוא הדעת האמתי של התורה הקדושה, אבל קדם קבלת התורה הוא רק חיה ובהמה בדמות אדם. גם שעורים שהוא מאכל בהמה מרמז שעקר התקון על־ידי בחינת השתיקה בחינת 'דום לה'', שזהו בחינת בהמה שאין לה כח הדבור. ובזה שמביאין עמר שעורים ומניפין אותו לקרבן בבית־המקדש - בזה ממשיכין בחינת 'אהיה', בחינת 'אנא זמין למהוי'. כי אנו מניפין ומעלין העמר שעורים שהוא מאכל בהמה, שיהיה נעשה קרבן לעלות לריח ניחוח לה'. כי אנו מכינין עצמנו לקבלת התורה לעלות מבהמה לאדם, שזה עקר ביאת האדם לעולם. כי האדם נולד עם כל התאוות ובלא שכל, כי אין לו רק מחין דקטנות מאד, וכל עבודתו - שיעלה מקטנות לגדלות מבהמה לאדם, שזהו עקר בחינת 'אהיה' בחינת 'אנא זמין למהוי', כי עקר ההויה הוא, כשיוצא מבהמה לאדם שבשבילו נברא ומתקים הכל.

ואז מתחילין לספר ספירת העמר שבע שבתות, שכלל כונות הספירה הוא בשם 'אהיה', וכנ"ל, שזהו עקר ההכנה לקבלת התורה, בחינת 'אנא זמין למהוי' וכנ"ל. והעקר הוא לזכות להשלים בחינת אלף הנ"ל, דהינו לקשר נקדה התחתונה בנקדה העליונה, דהינו שכל אחד מישראל בכל מקום שהוא - יקשר את עצמו להצדיק האמת שהוא בחינת משה, שהוא בחינת נקדה העליונה שעקר קבלת התורה על ידו.

ועל־כן אומרים פרקי אבות בימי הספירה ומתחילין: משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה וכו'. וכן מדור לדור, להורות, שעקר תקון כל אחד, עקר קבלת התורה, הוא על־ידי הצדיקי האמת, שמקבלין התורה בכל דור מבחינת משה שהוא בחינת נקדה העליונה, כי אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא' [התפשטות משה בכל דור ודור] (תקוני זהר תקון סט, דף קיב).

וזה בחינת (תהלים לו, ז): צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה' - צדקתך כהררי אל - זה בחינת נקדה העליונה שהוא מרומם ונשא מאד. משפטיך תהום רבה - זה בחינת נקדה התחתונה. כי הצדיק הגדול במעלה נפלאה שזוכה שצדקתו עולה למעלה למעלה גבה ורמה כהררי אל, עקר שלמות צדקתו שיוכל להאיר למטה למטה בתכלית בחינת נקדה התחתונה, שזהו בחינת משפטיך תהום רבה - שאפלו מי שקלקל מעשיו מאד עד שמשפטו לירד לתהום רבה, רחמנא לצלן, גם שם יגיעו רחמיו, להאיר גם בו לקשר אותו גם כן לבחינת נקדה העליונה, להודיעו, שגם שם נמצא השם יתברך, בבחינת 'ואציעה שאול הנך'. שזהו בחינת בקי ברצוא בקי בשוב כנ"ל. ועל־ידי־זה נעשה אלף ונשלם בחינת אדם. וזהו 'אדם ובהמה תושיע ה''. 'אדם ובהמה', הינו כמו שדרשו רבותינו ז"ל (חלין ה:): 'בני אדם שערומים בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה', דהינו שיודע שעדין אין לו הויה בעולם מחמת שלא תקן מעשיו, ועל־כן הוא בעיניו כבהמה, ורוצה להכין עצמו שיהיה לו הויה בעולם, שזהו בחינת הקרבת העמר שעורים כנ"ל, ועל־ידי־זה דיקא נעשה בחינת אדם באמת כנ"ל. וזהו אדם ובהמה תושיע ה' - כי על־ידי־זה יושיעו ה' בודאי, כשידע שהוא כמו בהמה, ויתחיל להכין את עצמו בכל פעם שיהיה נעשה אדם - שיקשר את עצמו לצדיקי אמת, שזהו בחינת התקשרות נקדה התחתונה בנקדה העליונה - לקשר את עצמו מתהום רבה להררי אל וכו' כנ"ל. ועתה מקשר יפה הפסוק הזה: צדקתך וכו', אדם ובהמה תושיע ה', וכנ"ל: