# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/65/17/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קיט:) שבנות צלפחד שאלו בחכמה: 'אם אין אנו חשובים זרע תתיבם אמנו'. כי עקר סוד היבום נמשך מבחינת האבדות הנ"ל. כי זה שמת בלא בנים - הוא צריך תקון יותר שלא יהיה נאבד לגמרי, כמו שכתוב (דברים כה, ו): "ולא ימחה שמו מישראל". כי זה העולם הוא בחינת נקדה התחתונה, בחינת (ישעיה סו, א) "והארץ הדם רגלי" המובא בהתורה הנ"ל. והאדם בא לעולם כדי לקשר זה העולם, שהוא בחינת נקדה התחתונה - לנקדה העליונה שזהו בחינת מציאת האבדות, כנ"ל (אות טו). ובשביל זה צריך להניח אחריו בנים, כי אי אפשר לגמר התקון הזה בדור אחד, על־כן צריכין להניח בנים בזה העולם כדי שהם יגמרו זה התקון מדור לדור, כמו שכתוב (תהלים קמה, ד): דור לדור ישבח מעשיך - 'מעשיך' דיקא שהם בחינת נקדה התחתונה שמלבשת בעשיה גשמית שבזה העולם העשיה. ועל־ידי השבח שמשבחין את השם יתברך שברא כל אלה, על־ידי־זה מעלין העשיה בחינת נקדה התחתונה לנקדה העליונה, שזהו בחינת כל עבודת התפלה ושירות ותשבחות שאומרים בכל יום. וזה צריכין בכל דור ודור בחינת דור לדור ישבח מעשיך, וכנ"ל.

וזה בחינת (שם, יג יד): מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך בכל דור ודר. סומך ה' לכל הנופלים וכו'. מלכות וממשלה - זה בחינת נקדה התחתונה, כידוע, הינו שהשם יתברך ברחמיו ממשיך התגלות מלכותו וממשלתו בכל דור ודור, והכל בשביל לסמך ולהעלות כל הנופלים והנדחים והנאבדים, שזהו בחינת מציאת האבדות הנ"ל. שזהו בחינת סומך ה' לכל הנפלים שנסמך לפסוק: מלכותך מלכות כל עלמים וממשלתך בכל דור ודר. ושים לבך היטב לכל דבור ודבור מדברינו, איך הכל מבאר בפסוקים הנ"ל, כי מלכותו יתברך מלכות כל עולמים - למעלה למעלה ולמטה למטה וממשלתו בכל דור ודר, כי הוא מקים כל דור ודור בשביל הצדיקים שבדור, שממשיכין בחכמתם הארת התשובה בעולם - לסמך את כל הנופלים והרחוקים בחינת סומך ה' לכל הנפלים וכו'. כי כל אלו הפסוקים מקשרים למעלה, שמספר מרב טובו וחסדו יתברך, כמו שכתוב: זכר רב טובך יביעו וכו', חנון ורחום ה' וכו', טוב ה' לכל וכו', יודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה. כי העקר הם החסידים האמתיים שהם מודיעים אלהותו בעולם, ומקשרים כל המדרגות התחתונות מאד לשרשם העליון, שזהו בחינת כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו, מלכותך מלכות כל עלמים וכו', סומך ה' לכל הנפלים וכו', שכל זה מקשר לפסוק וחסידיך יברכוכה, כמו שפרש רש"י שם, עין שם.

ועל־כן מקבלים הבנים אחריו הירשה, שהם כל נחלתו וחפציו שהיו לו בזה העולם, כי נחלתו וחפציו שהיו לו בזה העולם - הם חלקו שהיה לו בזה העולם העשיה, שהוא בחינת נקדה התחתונה, שהיה צריך לקשר ולהעלות אלו הנחלות והחפצים לנקדה העליונה. ועל־כן כשמת - מקבלין בניו אחריו הירשה שהם חלקו ונחלתו בזה העולם, כי עתה צריכין שיהיה נעשה התקון על ידם. ועל־כן שאלו בנות צלפחד בחכמה: 'אם אין אנו חשובות זרע', ואין בנו כח לקבל הנחלה של אבינו לקשר נקדה התחתונה בנקדה העליונה על־ידי־זה, אם כן 'תתיבם אמנו', שהיא בסוד תקון האבדות כנ"ל שכשאין מניח זרע שיקבל נחלתו ויגמר תקון הנ"ל לקשר נקדה התחתונה בנקדה העליונה צריכין תקון היבום כנ"ל. ועל־כן שאלו כהגן בחכמה גדולה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קיט:). ועל־כן זכו שנתגלגל זכות על ידם שנתגלה פרשת נחלות למשה על ידם.

וזה שנסמך ענין הסתלקות משה לפרשה זאת, וכמו שפרש רש"י שסבר שהתר הנדר מאחר שצוה לו השם יתברך להנחיל וכו'. אמר לו הקדוש־ברוך־הוא: גזרתי במקומה עומדת. הינו כנ"ל, שמאחר שראה שנתגלו לו כל אלו הארבע הלכות הנ"ל, עד שנתגלה לו גם דין בנות צלפחד שהוא ההלכה האחרונה מארבע הלכות הנ"ל, שזאת ההלכה היא בחינת כניסה לארץ־ישראל, על־כן סבר שהתר הנדר שיכנס גם כן לארץ־ישראל ויקים שם כל השלש מצוות הנ"ל, וימשיך בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל כדי לתקן כל ישראל לנצח. והשיב לו השם יתברך: גזרתי במקומה עומדת, כי אף־על־פי שנתגלו לו אלו ההלכות על־ידי שאלות הנ"ל, אף־על־פי־כן עדין אי אפשר להמשיך ולהאיר בשלמות אלו ההלכות בעולם, שהם בחינת בקי ברצוא בקי בשוב וכו', בחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" וכו', לקרב כל הרחוקים וכל הנופלים שבעולם להשם יתברך, כל זה אי אפשר להמשיך תכף בשלמות. ועל־כן ההכרח שלא יכנס לארץ ויסתלק במדבר עם אותו הדור ויסמך את יהושע במקומו, כמו שכתוב שם בפרשה (במדבר כז, יח): "קח לך את יהושע" וכו'. כי יהושע הוא בחינת נקדה התחתונה ומשה הוא נקדה העליונה, ומחמת רבוי הפגמים אי אפשר שתאיר הנקדה העליונה בעצמה, ומכרח הצדיק להסתלק להשאיר אחריו בחינת יהושע, שהוא בחינת התלמיד, בחינת נקדה התחתונה, וכל הרחוקים והקרובים, העולים והיורדים, צריכים לקבל בחינת דרכי התשובה שהם בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל, על־ידי בחינת יהושע דיקא. והכל בכחו של נקדה העליונה שהוא בחינת משה שנסתלק למעלה למעלה, ונכלל בתכלית נקדה העליונה דלית מחשבה תפיסא תמן כלל. ומשם מאיר לאחר הסתלקותו דיקא על־ידי תלמידיו שהם בחינת יהושע בחינת נקדה התחתונה. כי אז דיקא הוא מאיר לעולם כלו בכבודו בתכלית דיוטא התחתונה - לסמך את כל הנופלים ולמצא ולהגביה את כל האבדות שבעולם לקרב כלם להשם יתברך.

כי בקיאות בהלכה הנ"ל צריכין להמשיך בכל דור ודור עד שיבוא משיח צדקנו, שאז יהיה הלכה ברורה, כי אז תתברר בקיאות בהלכה הזאת בתכלית השלמות, ועל־כן אז באמת ישובו הכל להשם יתברך. כי באמת בודאי גם כשיבוא משיח, עדין יהיה יצר הרע בעולם, ויהיה להאדם בחירה, כי אם לא כן לא יוכל לתקן העולם, כי כשאין יצר הרע ואין בחירה - הרי הוא כמת שנסתלק מן העולם, שאין מועיל לו תקון התשובה, כי היום לעשותם כתיב (דברים ז, יא; ערובין כב.). אבל באמת גם כשיבוא משיח - יהיה בחירה. אבל משיח ימשיך בקיאות בהלכה הנ"ל בהתגלות נפלא ובשכל נפלא ואמת כזה, שעל־ידי־זה יחזרו כלם להשם יתברך אפלו הרחוקים מאד מאד, כמו שכתוב (יחזקאל לו, כו־כז): "ועשיתי את אשר בחקי תלכו, והסירותי לב האבן" וכו'. ומי שמשים לב להבין היטב פרוש המלות בפשיטות של זה הפסוק - יבין דברינו היטב. כי דקדק לומר 'ועשיתי את אשר בחקי תלכו'. 'ועשיתי את' דיקא, שיעשה דבר כזה שעל־ידי־זה 'בחקי תלכו', שזהו הפרוש הפשוט של 'ועשיתי את אשר בחקי תלכו', הינו כנ"ל. שעל־ידי בקיאות בהלכה הנ"ל שיתגלה אז בתכלית השלמות, על־ידי־זה ילכו כלם בדרכי התשובה וישובו להשם יתברך וילכו בחקותיו לנצח, אמן ואמן: