# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/65/19/

וזה בחינת ארבעה דגלים של ישראל שהלכו במדבר סביב לאהל מועד (במדבר ב), שאנו קוראים פרשיות אלו סמוך לשבועות שהוא קבלת התורה שאז מפטירין במרכבה של יחזקאל, כי הכל אחד. כי קבלת התורה הוא בחינת השגת מעשה מרכבה, כי על־ידי התורה זוכין להיות מרכבתו של מקום, כי התורה בחינת אדם, כמו שכתוב (שם יט, יד): "זאת התורה אדם", שזהו בחינת שלמות המרכבה כנ"ל. כי עקר קבלת התורה היתה על־ידי האהל מועד, ששם קבל משה התורה ומסרה ליהושע, שזהו בחינת כלליות וקשר נקדה העליונה עם נקדה התחתונה על־ידי הואו שעל־ידי־זה נשלם בחינת אלף שעל־ידי־זה נעשה בחינת אדם, שכל זה נעשה על־ידי בחינת משה ויהושע ואהל מועד, כנ"ל.

ועל־כן סביב לאהל מועד הלכו הארבעה דגלים, שהם בחינת ארבע חיות נושאי הכסא, כידוע (עין זהר במדבר קיח:) שזהו בחינת (שיר השירים ג, ז): "הנה מטתו שלשלמה" שהוא המשכן והארון "ששים גבורים סביב לה" וכו', שהם ששים רבוא ישראל שהיו בארבעה מחנות הדגלים, וכמו שפרש רש"י שם. וזהו (שם ג, ח): "כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות". הינו שכל אחד מישראל שרוצה להכלל בששים רבוא נפשות ישראל שסביב המשכן לקבל התורה, על־ידי בחינת משה ויהושע ואהל מועד, צריך כל אחד שיהיה אחוז חרב ויהיה מלמד מלחמה, הינו בחינת בקיאות הנ"ל, בחינת בקי בעיל בקי בנפיק, כי הוא מלחמה גדולה והוא למוד גדול ועמק מאד, וצריך לשמש תלמידי חכמים אמתיים הרבה עד שיהיה בכלל מלמד מלחמה הזאת.

וזהו: איש חרבו על ירכו מפחד בלילות - שכל אחד חגור חרב וחזק בדעתו מאד מאד, שיהיה איך שיהיה - יחזק את עצמו בהאמת וילחם מלחמת ה'. וזהו מפחד בלילות - הינו בחינת ונפיק, בחינת חשכת לילה שמתגבר בכל פעם על כל אחד ואחד. כי לילה בחינת נקדה התחתונה, בחינת לבנה, שזהו בחינת ונפיק, ששם עקר המלחמה. על־כן צריכין להיות מלמדי מלחמה זאת, כי צריכין בקיאות גדול מאד בהלכה זאת.

ועל־כן היו צריכים כל ששים רבוא ישראל שילכו סביב לאהל מועד לקבל משם הלכות התורה, ועקר הלכות של התורה - הם בחינת בקי בהלכה הנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לילך בדרכי התשובה ולקים את כל דברי התורה. כי 'לא המדרש הוא העקר כי אם המעשה' (אבות א, יז). ולבקיאות בהלכה הזאת של עיל ונפיק הנ"ל, צריכין כל התורה כלה, וכל ההלכות והדינים הפרטים שיש בכל מצוה ומצוה, כי הבעל דבר מתגבר מאד מאד בכל יום ויום בכמה וכמה תחבולות בלי שעור, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב.). וצריכין כל מיני מטעמים של התורה הקדושה להחיות את הנפשות החלושות, שהם בבחינת ונפיק, שיצאו משלמות הקדשה. וכל אחד יצא ונתעה למקום שנתעה עד שקשה לו מאד מאד לחזר משם, כמו שכתוב (תהלים קיט, קעו): "תעיתי כשה אבד" וכו'. וצריכין לחזקו ולהשיבו ולהחיותו בכל מיני מטעמים של התורה הקדושה.

כי לענין התחזקות הנ"ל שהוא בחינת בקי בהלכה הנ"ל - צריכין לזה כל הלכות התורה, כי לפעמים מחיין את עצמו בהלכה זאת ופעמים בהלכה זאת. כי כל מצוה ומצוה של התורה הקדושה הם מחיין ומחזקין את הנפש שלא תפל יותר. וכן כל דין והלכה פרטית של כל מצוה יש לה כח פרטי להחיות הנפש, כמו שכתוב (משלי ד, יג): "כי היא חייך" וכו'. וכתיב (תהלים קיט, צב): "לולא תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי".

וזה בחינת מעלת למוד הפוסקים שהם הלכות פסוקות, כי הכל בשביל בקיאות בהלכה הנ"ל, כי על־ידי למוד הלכות פסוקות מבררין הטוב מהרע (שיחות הר"ן סימן כט), ואין כח להרע להפיל את האדם וזוכין לשאר קים על עמדו. וכן צריכין ללמד הרבה ספרי אמת המדברים מדרכי עבודת ה', ולהיות בקי בהם היטב היטב, כי כלם צריכים מאד לבקיאות בהלכה הנ"ל, כי "ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים" (איוב יא, ט). כי זה עקר שלמות ותכלית של כל הלכות התורה, כי לא המדרש עקר וכנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יז.): 'שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ורבו' וכו'. ועל־כן הלכו כל ישראל סביבות המשכן, כי כלל ישראל הם בחינת הלכות של התורה, כי כל אחד מישראל יש לו אות וחלק בתורה. ועל־כן על ידם דיקא נמשכו כל ההלכות של התורה, והעקר שיהיו בקיאים בהלכה הנ"ל, שהוא בחינת עיל ונפיק, בחינת מלמדי מלחמה וכנ"ל: