# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/65/2/

וזהו בחינת ברכת הפרות כנ"ל. ועל־כן צריכין להקדים פרות ארץ־ישראל, כי עקר קבוץ ועלית כל האבדות וחזרתם אל הקדשה הוא להשיבם לארץ־ישראל, כמו שכתוב (דברים ל, ד־ה): "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך וכו' והביאך אל הארץ" וכו'. וכתיב (ישעיה כז, יג): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים". ועל־כן בודאי צריכין להקדים בברכה פרות ארץ־ישראל, כי עקר הברכה לבקש ולמצא את האבדות הנ"ל, שעקר מציאתם להשיבם לארץ־ישראל כנ"ל. ועל־כן עקר הברכה נלמד מפסוק (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה. מח:): 'השתא לאחריה מברך, לפניו לא כל שכן' [עכשו שאנו יודעים שצריך לברך אחרי האכל, הרי ודאי שצריך ודאי לברך לפני האכל]. כי עקר הברכה לגלות קדשת ארץ־ישראל, ששם השבת כל האבדות למקומם כנ"ל, ועל־כן בודאי פרות ארץ־ישראל קודמין לברכה.

ועל־כן צריכין לאחז הפרי בימין בשעת הברכה (ארח חיים, סימן רו, סעיף ד). כי ימין זה בחינת ארץ־ישראל, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר (בסימן נה), בחינת בנימין שנקרא 'בן ימין' (רש"י בראשית לה, יח) על שם ארץ־ישראל, עין שם.

ועל־כן אסור שיהיה לבו רואה את הערוה בשעת הברכה (ברכות כה:), כי עקר הברכה הוא למצא בחינת אבדות הנ"ל, שזה עקר תקון הברית כנ"ל. על־כן בודאי אסור שיהיה לבו רואה את הערוה, שזהו בחינת פגם הברית.

ועל־כן צריכין להזכיר מלכות בכל ברכה (ארח חיים, סימן ריד), דהינו 'מלך העולם', ובלא זה אינה ברכה, כי אלו האבדות הנ"ל הם מפזרין בכל העולם. ויש שהם נדחו ונאבדו ברחוק מקום מאד, שזהו בחינת: "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך" וכו'. ועל־כן צריכין להזכיר בברכה 'מלך העולם', להזכיר שהשם יתברך מלך בכל העולם כלו, ומלכותו בכל משלה (תהלים קג, יט), ואין שום ניצוץ ואבדה נדחית לעולם, כי בכל מקומות - ממשלתו. ועל־כן על־ידי שמזכירין מלכותו, דהינו 'מלך העולם', על־ידי־זה יכולין למצא האבדות מכל מקום שהם, וכנ"ל: