# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/65/22/

וזה בחינת סדר קדשה: 'קדוש קדוש קדוש' זה בחינת שלש נקדות הנ"ל. כמו שפרש בתרגום (ישעיה ו, ג): קדיש בשמי מרומא עלאה וכו' - זה בחינת נקדה העליונה. קדיש על ארעא עובד גבורתיה - זה בחינת נקדה התחתונה, בחינת 'והארץ הדם רגלי'. קדיש לעלם ולעלמי עלמיא - זה בחינת התקשרות וכלליות נקדה התחתונה בנקדה העליונה, שזה העקר, שעל־ידי־זה השם יתברך מתגדל ומתקדש לעולם ועד, שזה עקר תכלית הבריאה, כנ"ל.

וזה: ' מלא כל הארץ כבודו ', זה בחינת הכבוד שנשלם על־ידי התשובה, כי לית כבוד בלא כף, שהוא בחינת תשובה על־ידי כל הבחינות הנ"ל, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. וזה: ' ותשאני רוח ואשמע וכו' ברוך כבוד ה' ממקומו '. זה בחינת כבוד העליון יותר, בחינת כבוד עולם הבא. כי על־ידי תשובה בשלמות, דהינו תשובה על תשובה, זוכין לכבד את השם יתברך בשתי בחינות כבוד, שהוא בחינת (סנהדרין מג:): 'כאלו כבדו להשם יתברך בשני עולמות', שהם כבוד עולם הזה וכבוד עולם הבא, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. ושני בחינות כבוד הנ"ל הם: 'מלא כל הארץ כבודו ' - זה בחינת כבוד עולם הזה, ו 'ברוך כבוד ה' ממקומו' - זה בחינת כבוד העליון, בחינת כבוד עולם הבא, שהוא עקר בחינת "כבוד אלהים הסתר דבר", שאי אפשר להשיגו כלל, שעל זה נאמר: 'איה מקום כבודו', שזהו בחינת 'ברוך כבוד ה' ממקומו', כמובן למשכיל.

ואז נכלל בחינת 'כבוד מלכים' בבחינת 'כבוד אלהים', כי מבאר שם בתחלת התורה שצריכין לברח מן הכבוד. ואז דיקא זוכין לבחינת 'כבוד אלהים' וכו' עין שם. הינו שהכבוד מלכים נכלל בבחינת כבוד אלהים, כי בודאי כל הכבוד שיש לאיזה אדם שבעולם, הוא בחינת כבוד מלכים שהוא כבוד עולם הזה, שהוא בחינת נקדה התחתונה בחינת מלכות. אבל כל זמן שאינו מקשר ומעלה זה הכבוד מלכים לשרשו לבחינת 'כבוד אלהים הסתר דבר', שאינו מקשר נקדה התחתונה בנקדה העליונה על־ידי התשובה, אז נאמר עליו: 'כבוד מלכים חקר דבר' - שהכל חוקרין על כבודו וכו' כמו שכתוב שם, אבל כשעושה תשובה על תשובה בשלמות, עד שזוכה לכבוד אלהים, אז מקשר כבוד מלכים בכבוד אלהים, כי מקשר כבוד העולם הזה בכבוד העולם הבא, כי אינו מקבל הכבוד בשביל עולם הזה כלל רק בשביל השם יתברך לבד כדי לכבד השם יתברך בשני עולמות.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת ל.): כשאמר שלמה "ויבא מלך הכבוד" (תהלים כד, ז) רהטי תרעי לבלעיה (רצו השערים לקראתו כדי לבלעו), ואמרו: "מי הוא זה מלך הכבוד", ופרש רש"י, שסברו, שאמר 'מלך הכבוד' על עצמו. כיון שאמר: "ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה" נחו וכו'. הינו כנ"ל, שסברו, שחס ושלום, הוא חולק הכבוד לעצמו, ואין כונתו בשביל השם יתברך, ועל־כן שאלו מיד: "מי זה מלך הכבוד", כי כשחולק הכבוד לעצמו, שזה בחינת כבוד מלכים לבד, בודאי הכל שואלים: "מי זה מלך הכבוד", כמבאר בתחלת התורה הנ"ל. אבל כשאמר: "ה' צבאות הוא מלך", דהינו שבחינת מלך הכבוד, בחינת "כבוד מלכים", בחינת כבוד העולם הזה הוא בשביל ה' צבאות לבדו, בשביל כבוד אלהים, אז נחו ולא יכלו לשאל ולחקר עוד כלל, כי על זה נאמר: "כבוד אלהים הסתר דבר".

וכל זה הוא בחינת שבועות, שאז נשלם כבוד ה' על־ידי התורה שקבלנו, כי 'אין כבוד אלא תורה' (אבות ו, ג). וכמו שכתוב (שמות כד, יז): "וכבוד ה' כאש אכלת". ועל־כן שבועות בחינת מלכות, בחינת (שמואל־א ט, יז): "זה יעצר בעמי", בחינת מלכות דוד, שעל־כן קורין רות בשבועות שמדבר מהלדת דוד על־ידי בעז ורות. כי עקר זה השלמות אין זוכה כי אם דוד־משיח, שזכה לקבל המלכות בשלמות על־ידי שהיה ענו באמת, כמו שכתוב (תהלים כב, ז): "ואנכי תולעת ולא איש", ולא קבל כבוד המלכות בשביל עצמו כלל. כי עקר שלמות התשובה זכה דוד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, שעקר התשובה על־ידי דוד, כמו שאמרו (עבודה־זרה ד:): 'לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וכו' אלא כדי להורות תשובה'. ועל־כן אמר דוד כמה פעמים (תהלים מד, טז): "כל היום כלמתי נגדי" וכו'. "ואני כחרש לא אשמע" וכו' (שם לח, יד). "נאלמתי דומיה החשיתי" וכו' (שם לט, ג). "נאלמתי לא אפתח פי" וכו' (שם פסוק י). "דום לה' והתחולל לו" וכו' (שם לז, ז). וכן הרבה בספר תהלים. כי עקר התשובה על־ידי הדמימה והשתיקה, שעל־ידי־זה זוכין לכבוד אלהים, דהינו שיכלל כבוד מלכים בכבוד אלהים כנ"ל, שזהו בחינת מלכות דוד־משיח, שהוא יחזיר כל העולם בתשובה, כי עקר התשובה על־ידי־זה, כנ"ל: