# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/65/3/

וזה בחינת מצות זכירת מעשה עמלק, כמו שכתוב (דברים כה, יז): "זכור את אשר עשה לך עמלק" וכו'. כי עקר פגם הברית שמשם כל האבדות, הם על־ידי זהמת עמלק, כמו שכתוב (שם יח): "אשר קרך בדרך" וכו'. ועל־כן הוא רודף תמיד אחר מחנה דן, שהוא המאסף לכל המחנות דקדשה, שמחפש ומוצא כל האבדות, כמו שפרש רש"י שם (במדבר י, כה): שכל מה שנאבד מישראל הם היו מוצאים. ועמלק מתגרה בהם ביותר, כי הוא אורב על האבדות תמיד לתפסם, חס ושלום. ועל־כן עקר התגרותו על אותן שהיה הענן פולטם (תנחומא כי תצא י), בחינת (דברים שם) "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך" וכו'. שהם בחינת הנדחים והאובדים.

ועל־כן צוה השם יתברך לזכר היטב בכל יום מעשה עמלק, כי האבדה צריכה זכרון היטב - שלא לשכח הדבר, כי כל האבדות באין משכחה והסח הדעת, שעל־ידי־זה באין לידי אבדה, חס ושלום, בגשמיות או ברוחניות. ועל־כן השכחה נקראת בשם 'אבדה', כמו שאמרו (אבות ה, יב): 'קשה לשמע וקשה לאבד' שפרושו שכחה. וכמו שמבאר כל זה בדבריו ז"ל (סימן קפח הנ"ל). ועל־כן צריכין לזכר היטב מעשה עמלק, כמו שכתוב (דברים שם, יט): "לא תשכח", כי צריכין לזכר היטב כל מה שאבד על־ידי תאוותיו, ולהשתדל מאד לחפש אחר אבדותיו, ועל כל פנים לזהר שלא יאבד עוד.

והעקר הוא הזכרון, כי כל זמן שזוכר שיש אבדות, ומבקש וחותר לחפשם ואינו שוכח את עצמו, חס ושלום, חס ושלום, כאבדה לאחר יאוש, חס ושלום, אז יש לו תקוה עדין, כי השם יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. ובודאי סוף כל סוף יהיו נמצאין כל האבדות ויתתקן הכל. וכל אחד כפי מה שיהיה לו חלק יותר בהבקשה והחפוש, אשרי לו. 'ולפום צערא אגרא' [ולפי הצער – כן השכר] (אבות ה, כב), שכל אחד כפי מה שהתיגע והצטער את עצמו יותר על האבדות, והשתדל לבקשם ולחפשם בתפלה ותחנונים, ובגעגועים והשתוקקות, והתקרבות לצדיקים וכשרים אמתיים, וסבל בזיונות ושפיכות דמים הרבה על־ידי־זה. וכמו כן יזכה ביותר שיחזירו לו אבדותיו בשלום.

ועל־כן עקר התקון על־ידי כונות אלול, כמו שכתוב שם. וכלל הכונות של אלול כלולים בהתורה "קרא את יהושע" וכו' (בסימן ו'), שהם (תהלים קלט, ח): "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך", שהוא בחינת בקי ברצוא בקי בשוב, עין שם היטב. הינו שצריכין למצא את השם יתברך בכל מקום שהוא, ואז אין שום אבדה בעולם, כי בכל מקומות ממשלתו וכנ"ל, והבן היטב: