# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/65/4/

וְזֶה בְּחִינַת לְקִיחַת אֶסְתֵּר לְבֵית אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָפַךְ הַדָּבָר לְטוֹבָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא הָיָה תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל פּוּרִים. כִּי הָאִשָּׁה הִיא בִּבְחִינַת אֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (קִדּוּשִׁין ב:): 'מָשָׁל לְמִי שֶׁנֶּאֱבַד לוֹ אֲבֵדָה וְכוּ', בַּעַל אֲבֵדָה מַחֲזִיר אַחַר אֲבֵדָתוֹ'. וְאָז הָיָה בִּימֵי הַגָּלוּת שֶׁגָּלוּ מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר בְּחִינַת הָאֲבֵדָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים יא, יז): "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ" וְכוּ'. וְסָבַר הָמָן־עֲמָלֵק, שֶׁחַס וְשָׁלוֹם אָפֵס תִּקְוָה, כִּי הוּא מִזֶּרַע עֲמָלֵק שֶׁרוֹדֵף תָּמִיד אַחַר הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן אָמַר (אֶסְתֵּר ג, ט): "יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים" וְכוּ'. "בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם" (שָׁם ד, ז). וְעִקַּר הַצָּרָה הָיְתָה דַּיְקָא אַחַר שֶׁנִּלְקְחָה אֶסְתֵּר לְבֵית אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כִּי הַסִּטְרָא אָחֳרָא סָבְרָה, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהָאִשָּׁה יִרְאַת ה' בְּעַצְמָהּ, שֶׁבָּהּ כְּלוּלִים כָּל הָאֲבֵדוֹת כַּנַּ"ל, הִיא בְּעַצְמָהּ נִלְקְחָה אֶל הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְבֵית אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ - תִּהְיֶה נֶאֱבֶדֶת, שָׁם חַס וְשָׁלוֹם, עִם כָּל הָאֲבֵדוֹת הַכְּלוּלִים בָּהּ. וּבֶאֱמֶת הָיְתָה עֵת צָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיָתָה (עַיֵּן שַׁעַר הַכַּוָּנוֹת, פּוּרִים). וְעַל־כֵּן אָמְרָה אֶסְתֵּר (שָׁם טז): "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי".

אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָמַל עָלֵינוּ וְהָפַךְ הַדָּבָר לְטוֹבָה בְּכֹחַ מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא הִנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַחַר אֲבֵדָתוֹ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (שָׁם ב, יא): "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר" - שֶׁהִיא בְּחִינַת אֲבֵדָתוֹ כַּנַּ"ל - "וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ". וְאֶסְתֵּר הַצַּדֶּקֶת, הִיא גַּם הִיא, לֹא הִתְיָאֲשָׁה עַצְמָהּ מִן הָרַחֲמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה לֹא דַּי שֶׁלֹּא נֶאֶבְדָה בֵּינֵיהֶם, אַף גַּם עַל יָדָהּ דַּיְקָא זָכוּ לְתֹקֶף הַנֵּס, לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל הָמָן־עֲמָלֵק מַפָּלָה גְּדוֹלָה וְלִמְצֹא אֲבֵדוֹת רַבּוֹת. כִּי כָּל יִשְׂרָאֵל חָזְרוּ אָז לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם ט, כז): "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ", כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שַׁבָּת פח.), עַד שֶׁאֲפִלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת הַנִּדָּחִים וְהַנֶּאֱבָדִים בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם חָזְרוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַגֵּרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ אָז, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אֶסְתֵּר ח, יז): "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים". כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ הֵיטֵב אַחַר הָאֲבֵדוֹת, אֲזַי נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי רִבּוּי הָאֲבֵדוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁאִבֵּד, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא לֹא דַּי שֶׁמּוֹצְאִין אוֹתָם, אַף גַּם עַל־יְדֵי־זֶה מוֹצְאִין עוֹד הַרְבֵּה אֲבֵדוֹת מְאֹד שֶׁנֶּאֶבְדוּ מִימוֹת עוֹלָם. וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (דְּבָרִים רַבָּה ב, ט): 'מָשָׁל לְמִי שֶׁנֶּאֱבַד לוֹ פְּרוּטָה וְכוּ' וְחָזַר וְאִבֵּד זָהָב וְכוּ'. וְעַל־יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ נֵר לְבַקֵּשׁ אַחַר הַזָּהָב מָצָא גַּם הַפְּרוּטָה' וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁהָאֲבֵדָה הַגְּדוֹלָה גּוֹרֶמֶת שֶׁיִּהְיוּ נִמְצָאִים גַּם שְׁאָר כָּל הָאֲבֵדוֹת, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁמְּחַפֵּשׂ תָּמִיד אַחַר כָּל הָאֲבֵדוֹת וּמְחַזֵּק לֵב כָּל אֶחָד לְבַל יִתְיָאֲשׁוּ עַצְמָן בְּשׁוּם אֹפֶן מִלְּבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר הָאֲבֵדוֹת בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים וְכוּ', וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד אַחֲרֵיהֶם וּלְצַפּוֹת לִישׁוּעָה תָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכּוּ שֶׁעַל יָדָם יִמָּצְאוּ כָּל הָאֲבֵדוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן: