# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/65/5/

וזה בחינת פסח שהוא יציאת מצרים, כי עקר גלות מצרים היה לתקן ולזכך ולברר ניצוצי קרי של אדם הראשון (פרי־עץ־חיים חג המצות פרק א) - שמשם עקר כל האבדות כנ"ל. ועל־כן היתה הגאלה בחדש האביב דיקא, דהינו בזמן שהתבואה וכל הצמחים מתבשלים, כמו שכתוב (שמות יג, ד): "היום אתם יוצאים בחדש האביב". וכתיב (דברים טז, א): "שמור את חדש האביב". כי כבר מבאר לעיל, שבהפרות והצמחים יש בהם אבדות הרבה, שמחמת זה אסור לאכל פרי קדם שנתבשלה וכו' כנ"ל. ועל־כן יציאת מצרים שהוא בחינת תקון האבדות כנ"ל, כי הגלות הוא בחינת אבדה, כמו שכתוב (ירמיה נ, ו): "צאן אבדות היו עמי" וכו'. וכתיב (ויקרא כו, לח): "ואבדתם בגוים" וכו'. והגאלה היא בחינת מציאת האבדה ותקונה. ועל־כן היתה הגאלה בחדש ניסן בזמן האביב דיקא, כי בזמן האביב, דהינו בעת שהתבואה והצמחים מתבשלים, אז הוא זמן מציאת האבדות הנ"ל, כי זה עקר בחינת גדול כל הצמחים בכל שנה ושנה, שהכל הוא בשביל האבדות הנ"ל, שנעלמין בכל הצמחים והפרות שמתבררין ועולין בכל שנה בעת צמיחתם. ועל־כן אז הוא זמן יציאת מצרים שיוצאין מגלות מצרים ועושין אז פסח בכל שנה, כי אז דיקא בזמן האביב עולין ומתבררין הניצוצות שהם האבדות, שזהו בחינת יציאת מצרים כנ"ל.

וזהו שכתוב בשיר השירים (ב, יב יג) כשמדבר מגאלת מצרים: "הנצנים נראו בארץ וכו' התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לך" וכו'. כי הגאלה תלויה בזה שהנצנים נראו בארץ וכו', דהינו שהצמחים עולין מן הארץ, שזהו בחינת מציאת האבדות, שזהו בחינת יציאת מצרים כנ"ל. ועל־כן נקראת הגאלה בשם 'מציאה', כמו שכתוב (הושע ט, י): "כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה" וכו', הינו כנ"ל: