# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1774/65/9/

וזה בחינת מה שנקראת 'לחם עני', מחמת ששם נתקבצין כל האבדות שעלו ויצאו ממרירות ענים, בבחינת (תהלים לה, י): "מציל עני מחזק ממנו" וכו', שנאמר על הנפשות הנצולים מהסטרא אחרא, כמו שכתוב במדרש רבה (וירא פרשה נד, א). כי העני הוא בבחינת אבדה, כמו שכתוב (תהלים קיט, צב): "לולא תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי". וכתיב (איוב לא, יט): "אם אראה אובד מבלי לבוש". וזה בחינת (יחזקאל לד, ד): "את האבדת לא בקשתם", שנאמר על העניים, שלא חסו עליהם. וכן (ירמיה נ, ו): "צאן אבדות היו עמי" - שנקראים ישראל בגלות על שם ענים ומרודם. וזהו בחינת 'לחם עני' ששם עולין ונתקבצים כל האבדות שעלו שהם בבחינת עניות כנ"ל, ובפרט עתה שעלו קדם הקץ רק בחסדו, על־כן לא נטהרו עדין לגמרי, על־כן נקראים בשם עניות בחינת 'לחם עני'.

וזהו (דברים טז, א־ג): שמור את חדש האביב ועשית פסח וכו', כי בחדש האביב הוציאך ה' וכו', לא תאכלו עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת ממצרים למען תזכר את יום צאתך וכו'. ועל־פי הנ"ל מובן היטב כל סמיכות הפרשה הזאת, שהתורה מזהרת לשמר את חדש האביב, 'כי בחדש האביב הוציאך ה'' וכו'. בשביל זה 'לא תאכל עליו חמץ', רק 'מצות לחם עני, כי בחפזון יצאת' וכו', כי הכל אחד, כי החפזון הוא בבחינת האביב, שהוא קדם גמר תקון האחרון, בשביל זה אסור לאכל חמץ, וצריכים לאכל מצה לחם עני, ששם כל האבדות שעלו בחסדו קדם גמר תקונם, שמחמת זה אסור החמץ, וצריכים לאכל מצה שהוא בחינת חפזון, שזהו בחינת מה שיצאו בחדש האביב קדם גמר התקון האחרון, וכנ"ל: