# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/61/1/

על הריח מברך לפניו ואין מברך לאחריו כלום (ארח חיים סימן רטז, סעיף א).

כי על כל הדברים הנאכלין צריכין לברך ברכה ראשונה וברכה אחרונה. והנראה לעניות דעתי, שהוא על־פי מה שכתב רבנו במאמר "בודיא" (בסימן כה), שבכל מדרגה ומדרגה יש קלפה הקודמת לפרי, דהינו כח המדמה, כח הבהמיות, עין שם. וצריך להכניע ולשבר אותו. והוא על־ידי שמזכירין גדלת הבורא, ועל־ידי־זה נכנעין כמבאר בכונות 'הודו לה' קראו בשמו' (פרי עץ חיים שער הזמירות פא), עין שם.

והנה ידוע, שכונות האכילה - כדי לברר הניצוצות שנפלו לבחינת כח המדמה כח הבהמיות, בחינת צומח חי, להעלותן לבחינת מדבר (עין טעמי המצוות פרשת עקב). ועל־כן צריך לברך קדם האכילה, כי הברכה היא בחינת שבח ה' וגדלתו, ועל־ידי־זה נכנע כח הבהמיות כנ"ל, ואזי יכול הנפש שיש שם לעלות ממדרגת דומם צומח חי למדרגת מדבר, כנ"ל.

ואחר־כך כשאוכל ואזי המזון נתחלק באיברים. ומתחלה נזון הכבד, ששם בחינת נפש המתאוה, ומשם יניקת הכסילות שהוא כח המדמה. וצריך לברר המאכל הנאכל כבר, להעלותו מן הכבד אל המח, שזה עליה מן מדרגה למדרגה. וצריך להכניע שנית הכח המדמה שבגוף האדם בעצמו, שהוא בחינת הדם שבכבד כנ"ל, כדי להעלות המאכל אל המח שמשם עקר עליתו. ועל־כן אחר האכילה צריך לברך ברכה אחרונה, כדי להכניע שנית הכח המדמה שבתוך האדם בעצמו, כדי שיוכל המאכל להתברר ולעלות אל המח כנ"ל. וכן איתא בספרים (ספר הלקוטים פרשת עקב), שהברכה היא בשביל ברור המאכלים ועליתן. ועל־כן אם כבר נתעכל המזון - אין מברכין עוד הברכה אחרונה (ארח חיים סימן קפד, סעיף ה), כי אין צרך עוד לברר, כי מה דהוה הוה.

ומחמת זה אין מברכין ברכה אחרונה אחר הריח - כי מהריח אין יניקה לכח המדמה והוא עולה תכף אל המח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מג:): 'איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף, הוי אומר זה הריח'. ועל־כן אין צריך לברך כי אם ברכה ראשונה קדם שמריח, שאז הריח מלבש בהדבר הגשמי מדומם, צומח, חי, שהוא בחינת כח הבהמיות, כדי להעלותו כנ"ל. אבל אחר שמריח, אזי תכף עלה אל המח, ואין להכח המדמה יניקה ממנו כנ"ל. ועל־כן אין צריך לברך אחריו, כי אין צריך ברור עוד, כנ"ל: