# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/62/4/

ועל־כן על הריח אין צריך ברכה אחרונה, רק ברכה ראשונה לבד. כי הריח הוא דבר ה' שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף, נמצא, שאין כחות הריח נמשכין ונתחלקין באיברי הגוף, כי אין נהנה ממנו, רק הוא הנאת הנשמה. והנשמה אין בה בעצמה התחלקות הכחות, כי הנשמה בעצמה היא בחינת עצם פשוט, בחינת דבר ה', שאין בה שום שנוי כח, חס ושלום. ועל־כן בודאי אין צריכין לברך ברכה אחרונה על הריח, כי עקר הברכה אחרונה היא בשביל כדי לחזר ולהמשיך לתוך הגוף אותו הכח שצריך כנ"ל, אבל הריח אין כחותיו נמשכין לתוך הגוף שמשנה בכחותיו, רק הוא מהנה הנשמה, שאין בה שום שנוי כח כנ"ל. ועל־כן תכף שמברכין ברכה ראשונה על הריח, שעל ידו עולה הדבר ונתרומם מגשמיותו וחוזר לשרשו העליון, בחינת דבר ה' כנ"ל, ואזי ממילא הוא מחיה את הנשמה, שהיא גם כן בחינת דבר ה', שאין בה שנוי כחות כנ"ל.

ואף ברכה ראשונה הכרחו רבותינו ז"ל לבקש למוד שמברכין על הריח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מג:): 'מנין שמברכין על הריח? שנאמר: "כל הנשמה תהלל" וכו'. איזהו דבר שהנשמה וכו' זה הריח'. כי היינו יכולין לומר שאין צרך כלל לברך על הריח מאחר שהריח הוא בחינת חיות הנשמה, בחינת תפלה, בחינת דבר ה', כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל. ואם כן, למה לנו לברך בשביל להחזירו לבחינת דבר ה'. מאחר שהריח בעצמו הוא בבחינת דבר ה', כי הוא חיות הנשמה בחינת תפלה כנ"ל. אך באמת, אף־על־פי־כן, מאחר שעל כל פנים אם שהוא בחינה גבה מאד כנ"ל, עם כל זה הוא מלבש בדבר גשמי, על־כן בהכרח לברך ברכה ראשונה, כדי להחזירו לשרשו העליון כנ"ל. וזה שדיקו רבותינו ז"ל ואמרו: 'איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף? זה הריח'. הינו, שאף־על־פי שרק הנשמה נהנה ממנו ולא הגוף, שמחמת זה היינו אומרים שאין צרך לברך כנ"ל, אף־על־פי־כן מורה לנו הפסוק: "כל הנשמה תהלל יה", שצריכין לברך על הנאת הנשמה גם כן כנ"ל. אבל ברכה אחרונה בודאי אין צריכין לברך, כי אין צריכין לחזר ולהמשיך כח פרטי לתוך גופו, כי הריח הוא רק חיות הנשמה, שהיא עצם פשוט, כנ"ל: