# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/62/5/

ועל־פי זה מובן היטב מה שמברכין על הבשמים במוצאי שבת בהבדלה, כי זה מורה על התנוצצות משיח שמתחיל להתנוצץ במוצאי שבת, כידוע, כמו שאנו אומרים: 'אליהו הנביא וכו' במהרה יבא אלינו עם משיח בן דוד'. כי בשבת אין בן דוד בא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין מג:), ועל־כן במוצאי שבת מתחיל התנוצצות של משיח, כי אז יכול לבוא. ועל־כן מברכין על הבשמים, כי הריח הוא בבחינת התנוצצות משיח, שהוא בחינת חטם, בחינת תפלה, כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל.

כי שבת הוא בחינת דבר ה', שהוא שרש העליון שכלם מקבלים ולווים ממנו, כי שבת הוא נקדה הפנימית, שכל ששת ימי המעשה עם כל הנבראים שבהם - כלם מקבלים חיות מבחינת שבת, שהוא שרשם וחיותם, כנודע (עין זהר בשלח סג:), בבחינת (בראשית ב, ב): "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה". ואמרו רבותינו ז"ל (מובא ברש"י שם): 'מה היה העולם חסר? מנוחה, בא שבת בא מנוחה'. ואיתא, שעל־ידי־זה בעצמו נשתכלל ונגמר כל מעשה בראשית, כי עקר חיותם וקיומם על־ידי מנוחה של שבת, שהיא הנקדה הפנימיות המחיה הכל, בחינת דבר ה', בבחינת (ישעיה נח, יג): "ודבר דבר" – 'שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חל' (שבת קיג:). כי דבור של שבת־קדש הוא בחינת דבר ה', בחינת לשון הקדש שבו נברא העולם (בראשית רבה יח, ד).

וזה שאומרים בשבת: 'שבת היא מלזעק ורפואה קרובה לבוא' (שבת יב:). כי שבת שהוא בחינת דבר ה', בחינת השרש העליון כנ"ל, ועל־ידי־זה נמשכין כל הרפואות ממילא כנ"ל. וזהו: 'שבת היא מלזעק', כי בשבת אין צרך אפלו לתפלה, כי 'רפואה קרובה לבוא' בשבת ממילא על־ידי שבת בעצמו, שהשבת בעצמו הוא בחינת דבר ה' כנ"ל. ועל־כן באמת אין מרבין בתפלה בשבת (ארח חיים, סימן רפח, סעיף ט), כי שבת בעצמו הוא בחינת דבר ה' כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל על שבת (ביצה טו:): 'לוו עלי ואני פורע' - 'לוו עלי' דיקא, כי שבת שהוא בחינת דבר ה', שהוא בחינת המלוה הגדול, שכלם מקבלים ולווים ממנו, כמבאר היטב במאמר הנ"ל, עין שם היטב. ועל־כן לכבוד שבת בודאי ראוי ללוות, כי שבת הוא 'בטוח' גדול מאד. מאחר שהוא בעצמו המלוה הגדול שהכל מקבלים ולווים ממנו כנ"ל.

ועל־כן במוצאי שבת, כשהשבת נסתלק ומתחילין ששת ימי החל, שבהם שנוי הכחות, כי כל הכחות משנים ופעלות משתנות הם בבחינת ששת ימי החל. ושבת היא בחינת דבר ה', שהוא שרש העליון הכלול מכל הכחות ואין בו שנוי, כידוע. ועל־כן במוצאי שבת, כשמתחילין הששת ימי החל, כחות משתנות, אזי תכף אנו מתקנין תקון גדול על־ידי הריח של בשמים של מוצאי שבת. והריח הוא חיות הנשמה בחינת תפלה, בחינת דבר ה' כנ"ל. ובזה אנו מחיין את הנפש שנחלשה על־ידי שנסתלק השבת שהוא בחינת דבר ה', כי על־ידי הריח שהוא בחינת תפלה, בחינת דבר ה', אנו מחיין הנפש שהוא גם כן דבר השם, כנ"ל. ואנו מכונין עצמנו, שקדם כל ההנאות של מאכל ומשתה של ששת ימי החל שהוא שנוי כחות כנ"ל, אנו מתחילין קדם כל עם הנאת הריח שהיא הנאת הנשמה, שהיא בחינת דבר ה' כנ"ל, כדי לקשר גם ששת ימי החל בבחינת דבר ה', בבחינת שבת.

וזה בחינת התנוצצות משיח כנ"ל, כי בשבת אין בן דוד בא, כי אף־על־פי שכל בחינת משיח, דהינו שיהיה הכל חוזר ונכלל בשרשו העליון כמבאר שם, זהו בעצמו בחינת שבת כנ"ל. עם כל זה הוא מכרח לבוא בששת ימי החל דיקא. כי משיח יבוא לברר ולהשלים תקון וברור כל העולמות, כידוע (לקוטי תורה להאריז"ל פרשת כי תצא), שגמר הברור והתקון יהיה על־ידי משיח. ועל־כן הוא מכרח לבוא בששת ימי החל, שהם בחינת עולם הזה, שאז יש ברור, כי בשבת בחינת עולם הבא אין ברור. ועקר בחינת משיח המבאר שם במאמר הנ"ל, הוא בחינת לברר ולהעלות כל שיח השדה וכל כחותם לשרשם העליון, דהינו בחינת להעלות ששת ימי החל שהם בחינת שנוי כחות לתוך בחינת שרשם, בחינת שבת. נמצא, שצריך דיקא לבוא בחל בעולם הזה לתקן ימי החל העולם הזה בבחינת שבת, בבחינת עולם הבא. ועל־כן במוצאי שבת בהבדלה, שמסתלק השבת ומתחילין ימי החל, אזי באותו השעה אנו מברכין על הריח שהוא בבחינת שבת, בחינת דבר ה', בחינת תפלה, בחינת משיח, כדי לתקן ששת ימי החל - לכללם בקדשת שבת בבחינת דבר ה', בבחינת תפלה שהיא בחינת ריח. וכל זה הוא בחינת התנוצצות משיח שיבוא במהרה בימינו, אמן: