# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/63/

על כל דבר שמריח צריך לברך לפניו אבל לאחריו אינו מברך כלום (ארח חיים סימן רטז, סעיף א):

על־פי מה שכתב רבנו ז"ל במאמר "ויאמר בעז אל רות" (סימן סה עין שם) מענין הזריחה של הבטול, כי מי שזוכה להסתכל בכל דבר על התכלית אזי אין לו שום צער ויסורים כלל, כי התכלית הוא כלו טוב, כלו אחד, בחינת עולם הבא, שאז יברכו על הכל 'הטוב והמטיב' וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים נ.) על פסוק (זכריה יד, ט): "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", 'אטו האדנא וכו' אלא בעולם הזה וכו', אבל לעתיד לבא יברכו על הכל הטוב והמטיב' וכו', עין שם. אבל אי אפשר להיות קבוע תמיד בבחינת הבטול אל התכלית, שהוא בחינת כלו טוב שהוא בחינת אין סוף, כי יצא מגדר אנושי, וצריך להיות בבחינת רצוא ושוב וכו'. וכשהוא בבחינת ושוב, אזי הרשימו שנשאר מן הבטול מאיר אל הדעת וזוכה להשגת התורה. והשמחה שזוכה מבחינת הבטול שהוא כלו טוב, שעל־ידי־זה יש לו שמחה, והשמחה הזאת היא כלי לקבל התורה שמשיג על־ידי הרשימו והזריחה של בחינת הבטול, אשרי הזוכה לזה! כי זה עקר התכלית למי שזוכה לזה בשלמות. וזה עקר תענוג עולם הבא בחינת (תענית לא.): 'עתיד הקדוש־ברוך־הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא, וכל אחד מראה באצבעו זה ה' קוינו לו' וכו'. 'מחול' - זה השמחה וכו'. 'מראה באצבעו' - הינו הזריחה והרשימו של הבטול שעל־ידי־זה נעשה התורה שהיא בחינת (שמות ח, טו): "אצבע אלהים", ואזי נתגלה השגת דבקות אלהותו יתברך, בחינת (ישעיה כה, ט): "זה ה' קוינו לו" וכו'; עין שם.

ועין גם כן במאמר "אנכי ה' אלהיך" (בסימן ד): מענין הרשימו של הבטול שמאיר אל הדעת לדעת כי 'ה' הוא האלהים' וכו', בחינת (דברים ד, לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים" וכו', עין שם, והבן, אם תזכה: