# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/63/1/

וזה בחינת הריח, כי הריח הוא בחינה גבה מאד, בחינת תענוג עולם הבא, שהוא בחינת ריח גן־עדן, שהוא תענוג הנשמה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, שהריח הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מג:): 'מנין שמברכין על הריח? שנאמר (תהלים קנ, ו): 'כל הנשמה תהלל יה'. איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף? הוי אומר זה הריח'. כי עקר תענוג הנשמה הוא שעשוע עולם הבא שהוא עולם הנשמות. נמצא, שהריח שהוא תענוג הנשמה הוא בחינת מעין עולם הבא, בחינת גן־עדן ששם כל הריחות טובות, בחינת 'תליסר נהרי דאפרסמונא דכיא' (שלש עשרה נהרות של אפרסמון טהור ונקי), שזוכין הצדיקים בעולם הבא (תענית כה.; בראשית רבה סב, ב).

כי הריח הטוב הוא בחינת הזריחה והרשימה של הבטול הנ"ל, שזה עקר ענג עולם הבא כנ"ל, בבחינת (שיר השירים א, ג): "לריח שמניך טבים שמן תורק שמך" וכו'. 'לריח שמניך טבים' - זה בחינת ריח נעם מתיקות ערבות ידידות דבקות ובטול אל האין סוף ברוך הוא, בבחינת רצוא ושוב, שמרגישין ערבות מתיקות הדבקות על־ידי הזריחה והרשימו, בבחינת ריח הטוב. 'כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל' (אין מחשבה תופסת ומשיגה בו כלל), וכמובא בזהר הקדוש בענין התשעה היכלין: לא מתדבקין, ולא מתידעין, ולית מאן דקימא בהו וכו', רק כמאן דארח ריחא (אי אפשר להדבק בהם ולדעת אותם, ואין מי שישיג אותם רק כמו מי שמריח ריח).

וזה בחינת: 'לריח שמניך טבים שמן תורק שמך' - 'שמן תורק' דיקא, זה בחינת הרשימו של בחינת הבטול, שהיא בבחינת 'שמן תורק', כמו שמוריקין השמן הטוב מהכלי, ולא נשאר רק הרשימו של השמן, כמו כן הוא בחינת הרשימו של הבטול הנ"ל, כי אור התכלית בעצמו אי אפשר להשיג כנ"ל, רק שנשאר הרשימו שהוא בחינת 'שמן תורק' שלא נשאר רק הרשימו. ועל־ידי הרשימו לבד משיגין ריח השמן הטוב בחינת 'לריח שמניך טבים', דהינו ריח נעם מתיקות דבקות אלהותו יתברך כנ"ל.

וזה בחינת (שיר השירים ח, יד): "ברח דודי ודמה לך לצבי וכו', על הרי בשמים". 'ברח דודי' זה בחינת תכלית ההשגה, בחינת בטול הנ"ל אל האור האין סוף שאי אפשר להשיגו כלל, שעל זה נאמר: 'ברח דודי', כי אי אפשר להשיגו, בגין דלית מחשבה תפיסה ביה כלל, וכמובן בזהר הקדוש (האזינו רפח:) על פסוק (במדבר כד, יא): "ברח לך אל מקומך" וכו', עין שם. וזהו: 'ודמה לך לצבי'. כי הצבי מחזיר פניו כשבורח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר שמות יד.) זה רמז על בחינת הרשימו הנ"ל של הבטול, שאף־על־פי שבחינת הבטול אי אפשר להשיג, כי בשעה שהאדם נתבטל אפלו הוא עצמו אינו יודע, כמבאר במקום אחר (לקוטי מוהר"ן סימן ד אות ט), עין שם, אף־על־פי־כן השם יתברך ברחמיו מגלה אלהותו וטובו יתברך על־ידי הרשימו שנשאר מהבטול, בבחינת: 'ברח דודי ודמה לך לצבי', דהינו החזרת הפנים קצת, בחינת הרשימו שנשאר מהבטול שהוא בחינת 'ברח דודי' כי אי אפשר להשיגו כלל, כי אם ברצוא ושוב כנ"ל. וזהו: 'על הרי בשמים', כי זה בחינת ריח הטוב כמאן דארח ריחא וכו' כנ"ל, בחינת: 'לריח שמניך טבים שמן תורק שמך', 'שמן תורק' דיקא כנ"ל.

וזה עקר התכלית של עבודת האדם בעולם הזה - לזכות לבחינת הבטול בבחינת רצוא ושוב, שיזכה לדעת מהשם יתברך על־ידי הרשימו של הבטול כנ"ל, שזה עקר תענוג עולם הבא כנ"ל בבחינת: 'עתיד הקדוש־ברוך־הוא לעשות מחול לצדיקים' וכו' כנ"ל: