# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/63/4/

וזה בחינת מה שמברכין על הריח במוצאי שבת, כי שבת היא מעין עולם הבא, ואז מתענגין על ה' ומתדבקין בה' בתכלית הדבקות והבטול אליו יתברך, מי שזוכה לקדשת שבת כראוי, כי שבת היא מעין עולם הבא כלו טוב וכו' כנ"ל. ועל־כן מצוה גדולה לאכל בשבת, כמו שכתוב (שמות טז, כה): "אכלוהו היום כי שבת היום לה'", כי אכילת שבת־קדש היא כלה אלהות, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן נז ובסימן רעז), כי שבת שהוא מעין עולם הבא, אז זוכין על־ידי האכילה לחזות בנעם ה', בחינת: "ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" וכו', כנ"ל.

ועל־כן כשיוצא השבת ונסתלקה הנשמה היתרה של שבת - זה בחינת ששבין מן הבטול מבחינת עולם הבא, ואזי לא נשאר רק הרשימו, אזי מחיין עצמן על־ידי הריח טוב, שהוא בחינת רשימה וזריחה מבחינת הבטול, כמאן דארח ריחא וכו' כנ"ל. כי אחר ששבין מבחינת הבטול - מחיין עצמן רק על־ידי הארת הרשימו, כמבאר במאמר הנ"ל, וזהו בחינת ריח כנ"ל. ועל־כן מברכין על הריח במוצאי שבת, כנ"ל: