# הלכה ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/

ובו יתבאר ענין פורים וארבע פרשיות. וענין פסח וספירת העמר.

על־פי התורה "תקעו - תוכחה" בלקוטי תנינא סימן ח, עין שם כל התורה היטב מראשה לסופה, כי הדברים ארכים ועמקים מאד:

וזה בחינת פורים, שהוא מפלת המן־עמלק בכל דור ודור בכל אדם ובכל זמן. כי מבאר בהתורה הנ"ל, שעקר מלחמת עמלק הוא על־ידי התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח, שעל־ידי־זה מכניעין קלפת עמלק, כי זאת התפלה של הבעל כח בבחינת דין, כשהסטרא אחרא רוצה לבלע אותה - היא עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה, ועל ידי זה מכרחת הסטרא אחרא לתן הקאות בבחינת (איוב כ, טו): "חיל בלע ויקאנו", דהינו להקיא ולהוציא כל הקדשות והדעת והתפלות והרחמנות שבלעה מן הקדשה, הכל צריכה להקיא על־ידי זאת התפלה־בבחינת־דין של הבעל כח שעומדת בבית הבליעה שלה. ואזי לא די שמקיאה הסטרא אחרא כל מה שבלעה מן הקדשה, אף גם עצמות חיותה היא מכרחת להקיא בבחינת (שם): "מבטנו ירשנו אל". וזה בחינת גרים שמתגירין, שהם היו בתחלה מעצמות הסטרא אחרא, ועכשו חוזרין אל הקדשה וכו', ועל־ידי־זה נתרבה כבוד השם יתברך וכו', ועל־ידי־זה נמשך נבואה, וזה בחינת רפואה וכו'. ועל־ידי־זה נתברר המדמה וכו' וזוכין לאמונה שלמה.

ובשביל זה צריכין לבקש מהשם יתברך מאד, ולטרח ולהתיגע בכל כחו להתקרב לצדיקי אמת, כי כל צדיק אמתי יש לו בחינת רוח נבואה, רוח הקדש, שעל־ידי־זה עקר ברור המדמה, שעל־ידי־זה עקר האמונה שתלויה בברור המדמה וכו'. אבל אין הדבר בא בנקל להתקרב לצדיק אמתי, כי צריכין לחזר אחריו ולבקשו ולחפשו מאד מאד, כי כשמתקרב למנהיג שאינו אמת, אזי אדרבא, נתקלקל המדמה יותר, ויכול לבוא לאמונות כוזביות וכו'. על־כן צריכין לחפש ולבקש מאד ולהתפלל להשם יתברך הרבה מאד שיזכה להתקרב לצדיק אמתי שיש לו בחינת רוח נבואה, כדי שיתברר המדמה שלו, כדי שיזכה לאמונה שלמה.

ואז זוכין לאמונת חדוש העולם, להאמין שהשם יתברך ברא את העולם יש מאין המחלט. שזה אי אפשר להשיג בשום שכל כי אם על־ידי אמונה לבד, ועל־ידי־זה יהיה חדוש העולם שלעתיד. וחדוש העולם יהיה בבחינת ארץ־ישראל, כי עקר קדשת ארץ־ישראל הוא על־ידי "כח מעשיו הגיד לעמו" (תהלים קיא, ו), כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית א, א): "בראשית" וכו', דהינו על־ידי מה שיודעין שהשם יתברך ברא את העולם, ולעתיד יחדש הקדוש־ברוך־הוא את כל העולם כלו בבחינה זו של ארץ־ישראל, כי אז ידעו בכל העולם שהשם יתברך ברא הכל, ואז יתנהג כל העולם בבחינת השגחה ונפלאות כמו ארץ־ישראל שהנהגתה על־ידי השגחה ונפלאות, בחינת (דברים יא, יב): "תמיד עיני ה' אלהיך בה" וכו'.

ואז יתער שיר חדש, שהוא שיר של נפלאות, שהוא בחינת 'שיר פשוט כפול משלש מרבע' וכו', שהוא קול של המוכיח האמת, שעל־ידי־זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות על־ידי תוכחתו בבחינת (שיר השירים א, יב): "נרדי נתן ריחו" וכו', שעל־ידי־זה מכניעין מזונא דגופא וזוכין למזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח וכו' וכו',

עין שם כל זה היטב היטב, כי הם דברי רבנו ז"ל, שכל דבריו כגחלי אש יורדים עד עמקי תהום - להעלות נפשות מבאר שחת. ועולים למעלה משמי השמים, מי יערך שבחם, מי יספר נוראות גדלתם, אין דגמתם: