# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/10/

וזה בחינת חמץ ומצה, שעקר הזהירות מחמץ למצה הוא במים דיקא כנ"ל, כי תכף כשבא מים על העסה תכף ומיד צריכין לזהר מאד מחמץ, לבלי להשהות את העסה כלל (ארח חיים, סימן תנט, סעיף ג), כדי שלא יתאחזו בהמים הכפירות של מצרים, שכופרים בחדוש העולם, ימח שמם, שעקר כפירתם הוא במים דיקא, שהם תחלת הבריאה יש מאין כנ"ל. ועקר הזהירות הוא, לבלי להשהות את העסה שלא תחמץ במשך הזמן. ועקר חמץ ושאור שנעשה במשך הזמן הוא על־ידי הרוח והאויר, כנראה בחוש, שהעסה עולה ונתפחת כשנחמצת, שזהו על־ידי האויר והרוח.

ואז בפסח צריכין לזהר מזה מאד, שזהו עקר אסור חמץ ושאור שלא לאכל מעסה שעלתה בנפיחה ונחמצה, כי אז בשעת יציאת מצרים, עדין לא נתברר בשלמות כח המדמה, מחמת שעדין לא היה מתן תורה, ולא זכו עדין לרוח הקדש רוח נבואה בשלמות כנ"ל, על־כן אז עדין יש שליטה לרוח שטות, 'רוח' דיקא, בחינת אויר ורוח טמא שהוא בחינת רוח שטות, הפך רוח ואויר קדוש, שהוא בחינת רוח הקדש, על־כן צריכין לשמר אז את העסה מעת נתינת המים, שלא תשהא, שלא ישלט בה רוח ואויר הטמא שהוא רוח שטות, שהוא רוח הטמא של המעוננים והמנחשים והמכשפים של מצרים, שעל ידם מתקלקל המדמה ובאים כפירות ואמונות כוזביות על ידם, דהינו כפירות בחדוש העולם שהוא בחינת מים, כנ"ל.

ועל־כן אז בפסח בשעת יציאת מצרים שהוא קדם מתן תורה עדין לא זכו בשלמות לרוח הקדש כנ"ל, על־כן צריכין אז לזהר מזה, שזה עקר אסור חמץ, לזהר, שלא ישלט הרוח בעסה מעת נתינת המים, שלא ישהא עד שישלט הרוח ויחמיץ את העסה, חס ושלום, כדי שלא יתאחזו הכפירות במים שנמשכין מרוח שטות, מחמת שעדין לא זכו לרוח הקדש בשלמות, מחמת שעדין היה קדם קבלת התורה, כנ"ל.

אבל בשבועות שכבר קבלו ישראל את התורה, וזכו לרוח הקדש בשלמות, על־כן אז צריכין להביא שתי הלחם מחמץ דיקא, כי אז הרוח והאויר הוא בבחינת רוח הקדש, אויר הקדשה, שעל־ידי־זה מתברר המדמה יותר. ועל־כן צריכין להביא חמץ דיקא, דהינו ששלטה בהם הרוח והאויר, כי אז הרוח והאויר נמשך מבחינת רוח הקדש, שעל־ידי רוח והאויר הזה מתברר המדמה יותר וזוכין לאמונת חדוש העולם בשלמות, שזהו עקר הטהרה שזהו עקר בחינת יציאת מצרים כנ"ל.

וזה בחינת שתי הרחיצות שרוחצין בליל פסח במים, כי אז צריכין להמשיך מימי הטהרה ביותר, שהם בחינת אמונת חדוש העולם שעל־ידי־זה עקר הטהרה, שזהו עקר בחינת יציאת מצרים, כנ"ל: