# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/11/

על־פי התורה הנ"ל מבאר ענין ברכת הריח שמברכין לפניו ולא לאחריו, כמבאר בשלחן ערוך (ארח חיים סימן רטז, א): 'על הריח מברכין לפניו אבל לאחריו אין צריך לברך כלום'. כי מבאר בהתורה הנ"ל, שעקר האמונה זוכין על־ידי ברור המדמה, שזוכין על־ידי שמתקרבין לצדיק אמתי שהוא מנהיג הדור שיש לו בחינת רוח הקדש, רוח נבואה, עין שם היטב. ועל־ידי־זה זוכין לאמונת חדוש העולם, שזה אי אפשר להשיג בשום שכל כי אם באמונה, כי עקר חדוש העולם היה על־ידי אמונה, כמו שכתוב (תהלים לג, ד): "וכל מעשהו באמונה". ועל־כן היה כל העולם תלוי עד ששי בסיון, שקבלו ישראל את התורה, כי אז זכו לרוח נבואה וכו', שעל־ידי־זה נתברר המדמה וזכו לאמונת חדוש העולם וכו', עין שם. וחדוש העולם של לעתיד יהיה גם כן על־ידי אמונה וכו'. וחדוש העולם שלעתיד יהיה בבחינת ארץ־ישראל, ואז יתנהג העולם בבחינת ארץ־ישראל שהנהגתה על־ידי השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע. ואז יתער שיר חדש שהוא שיר של נפלאות וכו', שעל־ידי שיר הזה גדלים כל הריחות והיראות שזהו בחינת קול המוכיח הראוי וכו'; עין שם כל זה היטב:

ועל־כן אין צריכין לברך ברכה אחרונה על הריח, כי כל הברכות שמברכין על כל דבר תחלה וסוף - הכל הוא בשביל לגלות האמונה הקדושה, הינו אמונת חדוש העולם. כי על־ידי הברכות שמברכין על כל דבר - מגלין שהשם יתברך ברא וחדש את העולם וכל אשר בו, כמו שאנו מברכין 'המוציא לחם מן הארץ', 'בורא פרי העץ', 'בורא פרי האדמה' וכו', שעל־ידי כל זה אנו מגלין אמונת חדוש העולם, שהוא היוצר הוא הבורא יתברך שמו. ובשביל זה צריכין לברך על כל דבר תחלה וסוף, כי בברכה ראשונה מגלין אמונת חדוש העולם של עכשו, דהינו חדוש העולם הזה, כמו שאנו מברכין בתחלה 'בורא פרי העץ' או 'בורא פרי האדמה' וכו' שבזה אנו מגלין שהשם יתברך ברא את העולם הזה וכל אשר בו כנ"ל. אבל גם אחר האכילה צריכין לברך עוד ברכה אחרונה, וזה בשביל לגלות אמונת חדוש העולם של לעתיד, כי ברכה אחרונה מברכין אחר האכילה, אחרי שכבר נאכל ונתבטל ועבר מן העולם הדבר שאכלנו, ואזי עקר הברכה היא בבחינת אמונת חדוש העולם של לעתיד. כי כל דבר שבעולם יש לו התחלה ותכלית, ועקר הוא התכלית. כי השם יתברך לא ברא שום דבר לריק, חס ושלום, רק כל דבר שבעולם, דומם צומח, הכל כאשר לכל, צריך שיבוא אל התכלית הטוב, דהינו בעת שיהיה חדוש העולם של לעתיד, שאזי יהיו נכללין כל דבר שבעולם בשרש חיותם, שאז יעלה ויבוא כל דבר לתכליתו הנצחי, ועקר עלית כל הדברים יהיה על־ידי האדם שבשבילו נברא הכל, כידוע.

ועל־ידי החיות שהאדם מקבל מאיזה דבר - בקדשה ובטהרה ובברכה בכונה כראוי, על־פי דת תורתנו הקדושה, על־ידי־זה מעלה הדבר לשרשו, ועל־ידי־זה יבוא זה הדבר לתכליתו בעת שיהיה חדוש העולם של לעתיד. ועל־כן אחר האכילה שאז כבר הגיע הסוף של הדבר שאכל, כי כבר עבר ובטל מן העולם, אז עקר הברכה שמברכין על החיות שקבלנו מזה המאכל, הוא, שעל־ידי זאת הברכה יעלה זה החיות של הדבר שאכל לתכליתו ושרשו בעת שיהיה חדוש העולם, שאז יגמר בשלמות התקון של כל הדברים שבעולם, כידוע (עץ חיים, שער כו, פרק ב). ובשביל זה מברכין ברכה אחרונה: 'בורא נפשות רבות' וכו', כי עקר הברכה אחרונה היא בבחינת עולם הנפשות, שהוא חדוש העולם שלעתיד, שאז יהיה עולם הנשמות והנפשות.

ובשביל זה על הלחם שהוא עקר חיות האדם מברכין ברכת המזון. ועקר ברכת המזון הוא לברך השם יתברך על ארץ־ישראל שנתן לנו, כמו שכתוב (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה" וכו', כי ברכת המזון שהיא ברכה אחרונה, היא בבחינת חדוש העולם של לעתיד, וחדוש העולם שלעתיד הוא בבחינת ארץ־ישראל, כי אז יתחדש העולם בבחינת ארץ־ישראל, כנ"ל. ועל־כן עקר ברכת המזון הוא לברך השם יתברך על ארץ־ישראל, שזה עקר בחינת חדוש העולם שיתחדש בבחינת ארץ־ישראל, שזהו בחינת הברכה אחרונה כנ"ל.

ועל־כן ברכה אחרונה חשובה יותר מברכה ראשונה, כי עקר הברכה מדאוריתא היא ברכה אחרונה שהיא ברכת המזון (ברכות מח:), כי חדוש העולם של לעתיד בודאי חשוב הרבה יותר מחדוש העולם של עכשו, כי עקר התכלית הוא העולם של לעתיד שהוא העולם הבא, וכל העולם הזה לא נברא כי אם בשביל לזכות לחדוש העולם של לעתיד שהוא עולם הבא, אשרי הזוכה אליו!