# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/12/

נמצא, שברכה ראשונה וברכה אחרונה שמברכין על כל דבר הוא בבחינת אמונת חדוש העולם של עכשו, שזהו בחינת ברכה ראשונה. ובחינת אמונת חדוש העולם של לעתיד, שזהו בחינת ברכה אחרונה, שהיא בשביל להעלות הדבר לתכליתו האחרון, שהוא בחדוש העולם של לעתיד כנ"ל. ועל־כן על הריח אין צריך לברך ברכה אחרונה, כי כל עקר הריח נמשך מבחינת חדוש העולם של לעתיד, כמבאר בהתורה הנ"ל, שכל הריחות גדלים מבחינת קול הנגון שיתער לעתיד, בעת שיהיה חדוש העולם וכו' כנ"ל.

ועל־כן הריח הוא חיות הנשמה, כי עקר חיות הנשמה הוא מבחינת חדוש העולם של עתיד, שהוא עולם הנשמות, אשר כל תשוקת הנשמה וחיותה ושעשועה הוא רק משם, כי הנשמה ממאסת בעולם הזה, ואין לה חיות רק מהריח, הנמשך מחדוש העולם של לעתיד שהוא חיי העולם הבא. על־כן אין צריכין לברך על הריח ברכה אחרונה, לגלות אמונת חדוש העולם של לעתיד, מאחר שכל עקר הריח נמשך רק משם, כנ"ל: