# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/15/

נמצא שעקר אחיזת המדמה הוא רק בעשיה גשמית, ששם צריכין עקר הברור. ועל־כן על הריח אין צריך לברך רק ברכה ראשונה, שאז עדין נאחז הריח בדבר גשמי, על־כן צריכין לברך הברכה ראשונה, כדי לברר בחינת המדמה כדי לגלות אמונת חדוש העולם. אבל אחר שקבל הריח, שאז הריח שקבל אינו מלבש בשום דבר גשמי והוא רק חיות הנשמה, על־כן אין צריך עוד ברכה אחרונה, כי אין צריך ברור המדמה עוד, מאחר שכבר נתפשט מן הגשמיות, שאז אין עוד שום שליטה להמדמה לבלבל, חס ושלום.

ועל־כן הריח נכלל תכף בבחינת חיות הנשמה שהוא בחינת חדוש העולם של לעתיד, מאחר שאחר שמריחין הריח אין מלבש עוד בשום גשמי, ואין עוד כח להמדמה לבלבל כלל, מה שאין כן שארי דברים שגם אחר האכילה עדין נשאר בגוף - גשמיות המאכל, וצריכין לברר פנימיות החיות מכח המדמה שנאחז בגשמיות כדי לכללו בהתכלית שהוא בחינת חדוש העולם של לעתיד, על־כן צריכין לברך גם ברכה אחרונה בשביל ברור המדמה, כדי לגלות על־ידי הברכה בפה בחינת חדוש העולם של לעתיד, כנ"ל: