# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/16/

וזה בחינת הדרך לארץ־ישראל מה שצריכין יסורים גדולים קדם שבאין לארץ־ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ה.): שארץ־ישראל הוא אחד מהדברים שבאים על־ידי יסורין. וצריכין כמה טלטולים ולסבב דרכים רבים קדם שבאין לארץ־ישראל וגם אבותינו כשיצאו ממצרים לכבש ארץ־ישראל, הסבם השם יתברך בכמה דרכים שונים קדם שזכו לבוא לארץ־ישראל, כמו שכתוב (שמות יג, יז): ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא - לארץ־ישראל כפי שפרש רש"י שם. ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו וכו'. וזה בחינת חמשים יום של ספירת העמר, כדי לזכות לקבלת התורה שעל־ידי־זה נתברר המדמה כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לאמונת חדוש העולם שלעתיד, שזהו בחינת ארץ־ישראל כנ"ל. כי אי אפשר לבוא לארץ־ישראל כי אם על־ידי ברור המדמה, שעל־ידי־זה עקר האמונה, שעל־ידי־זה יהיה חדוש העולם שלעתיד, שזהו בחינת ארץ־ישראל כנ"ל. ועל־כן צריכין לסבב הדרך ולסבל כמה טלטולים בכמה מקומות משנים, כי עקר אחיזת המדמה הוא בארץ הגשמי הזה, כי הארץ היא תכלית הגשמיות ששם עקר אחיזת המדמה.

וזהו בחינת מעלת ארץ־ישראל, שהיא ארץ גשמי, שקדושה בקדשה כזו, עד ששם על־ידי הארץ הקדושה הגשמי דיקא, זוכין לאמונה שלמה בתכלית השלמות. כי הארץ הגשמי היא קדושה שם כל כך, עד שהארץ הגשמי דיקא של ארץ־ישראל היא בבחינת ברור המדמה, שעל־ידי־זה עקר האמונה. ועל־כן צריכין לסבל כמה טלטולים בכמה מקומות משנים, הכל בשביל ברור המדמה, כי בכל מקום שבאין לשם בעת שעוסקין בהדרך של ארץ־ישראל, ושם בכל מקום ומקום יש בלבולים של בלבול המדמה, ועל־ידי שהולכין דרך שם בשביל לבוא לארץ־ישראל, מאחר שפנימיות תכלית כונתו שהולך בכל אלו המקומות הכל הוא בשביל לבוא לארץ־ישראל, על־ידי־זה הוא מברר בכל מקום ומקום ניצוצי האמונה שנפלו על־ידי בלבול המדמה שנאחז בזה המקום.

ועל־כן בכל פסיעה ופסיעה שהולך בשביל הנסיעה לארץ־ישראל, או לשאר דבר שבקדשה, ובפרט להתקרב לצדיק אמתי, אזי בכל פסיעה ופסיעה הוא מברר המדמה בכל מקום שדורך שם, מאחר שכונתו בשביל ארץ־ישראל שמשם עקר ברור המדמה כנ"ל. ועל־כן על־פי רב צריך לסבב הדרך הרבה, הכל כפי מה שצריך לברר המדמה, כפי שרש נשמתו, וכפי מעשיו שעשה בגלגול זה ובגלגולים אחרים. ואז יזכה לבוא לארץ־ישראל, ששם עקר תכלית שלמות תקון המדמה, כי שם הוא בחינת חדוש העולם של לעתיד שיהיה בבחינת ארץ־ישראל, כנ"ל בהתורה הנ"ל.

ובשביל זה נקרא הארץ 'אדמה' לשון דמיון (תקוני זהר, תקון ל, עד:), הינו בחינת המדמה, כמו שכתוב (הושע יב, יא): "וביד הנביאים אדמה". כי עקר אחיזת המדמה הוא בבחינת הארץ שהוא תכלית הגשמיות כנ"ל. ובשביל זה נקרא האדם בשם 'אדם' על שם המדמה, שהוא לשון דמיון, בחינת מדמה. כי עקר האדם נברא בשביל הבחירה שהיא תלויה בכח המדמה, כנ"ל: