# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/17/

וזה בחינת ספירת העמר - שהוא, כדי שיטהרו נפשות ישראל מזהמתם, הינו מזהמת מצרים שהיא בחינת זהמת הנחש שהיא בחינת בלבול המדמה, כמבאר בהתורה הנ"ל, שבלבול המדמה הוא בחינת זהמת הנחש. ועקר הקדשה והטהרה של איש הישראלי הוא כשזוכה לטהר ולברר המדמה, שזהו בחינת הברור והטהרה מזהמת הנחש כנ"ל, שזהו עקר עבודת האדם, כידוע. ובשביל זה צריכין לספר ספירת העמר קדם קבלת התורה כדי לטהרנו מזהמת הנחש, הינו מבלבול המדמה כנ"ל.

ועל־כן צריכין לספר הימים, כי הספירה והמנין הוא בבחינת המדמה, ששם כל הדמיונות והתמונות, כי עקר הספירה והמנין הוא רק במקום שיש שנויים ודמיונות, כי למעלה בתכלית השרש - כלו אחד, ואין שם שום דמיון, ושם כלו אחד, ואין שיך שם ספירה ומנין כלל. ועקר הספירה במקום שיש שנוי התמונות והדמיונות והציורים של כל הנבראים שבעולם, שכל אחד משנה מחברו בדמותו ותבניתו, ושם עקר הספירה והמנין. וכל השנויים והדמיונות והתמונות כלם הם בבחינת כח המדמה, ועל שם זה נקרא 'מדמה' לשון דמיון ותמונה. כי המדמה בשרשו גבה מאד, כי נמשך משרש התחלת נקדת הבריאה שהוא תחלת הצמצום.

כי תכף כשנתהוה הצמצום של התחלת הבריאה, כידוע, תכף התחיל שרש המדמה, כי המדמה הוא בחינת צמצום השכל, כמו האדם כשנסתלק שכלו, כגון בשנה וכיוצא - אין נשאר אצלו רק המדמה, שהוא רק הרשימו של השכל. וכמו כן למעלה בשרשו, תחלת הצמצום שהוא בחינת הסתלקות אור השכל העליון, שהוא שרש כל הבריאה כלה, כידוע, כי בלא זה לא היה מקום לבריאה ולא היה אפשר להתהוות שום נברא וכו', זאת הבחינה של תחלת הצמצום זהו בחינת שרש המדמה, שמשם שרש הבחירה כנ"ל (אות יב), כמובן בספרים ובפרט בדברי רבנו ז"ל (סימן נא), ששרש הבחירה נמשך מתחלת הצמצום שזהו בחינת שרש המדמה, כנ"ל.

וזאת הבחינה הוא בחינת כח ההיולי הנזכר בספרי המחקרים, ששם כלם נבוכים בדעות זרות ונבוכות, אשר על־ידי חקירות אלו, הנמשכין משם רבים נתפקרו. כי באמת אי אפשר להבין ולהשיג ענין זה בדעת אנושי כלל, ועל זה נאמר (חגיגה יג.): 'במפלא ממך אל תדרש', כי הוא סוד סתרי מעשה בראשית, וצריכין לסמך רק על אמונה שהיא בחינת ברור המדמה, שהוא שרש הבריאה באמת, כמו שכתוב (תהלים לג, ד): "וכל מעשהו באמונה" [ועין מזה בדברינו בכמה מקומות (עין בהלכות ראש חדש, הלכה ו, אות ז')]. וזה עקר בחינת אמונת חדוש העולם, כי חדוש העולם אי אפשר להשיג בשכל, מחמת שאי אפשר להבין בשכל תחלת שרש הבריאה, אשר מזה באים כל הקשיות שלהם, ובודאי אי אפשר להבינו, כי תחלת שרש הבריאה נמשך מהסתלקות השכל, מבחינת חלל הפנוי, שהוא תחלת הצמצום שהוא בחינת שרש המדמה שהוא הסתלקות השכל, ולא נשאר רק הרשימו, שהיא בחינת שרש כח המדמה, שעל־ידי הרשימו הזאת יש כח ביד האדם להתחזק באמונה שלמה, אם ירצה. אבל אם ירצה לחקר ולהבין - בודאי יפל באין סומך, כי אי אפשר להבין, כי השכל נסתלק משם, רק על־ידי הרשימו שנשאר שהוא בחינת שרש כח המדמה, על־ידי־זה יש לו כח להאמין באמונה שלמה בהאמת.

כי זה הכח השאיר השם יתברך בהרשימו שנשארה אחר הצמצום, שיהיה כח על־ידי הרשימו הזאת להתחזק באמונה מי שירצה. ושם עקר שרש הבחירה, ששרשה אמונה שהיא יסוד כל המצוות, כמו שכתוב (תהלים קיט, פו): "כל מצותך אמונה". וכמו שאמרו (מכות כד.): "בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד). ומשם שרש כל השמות והכנויים והתארים והשבחים של השם יתברך, שכלם הם בבחינת המדמה דקדשה, כמו שכתב רבנו ז"ל בהתורה הנ"ל בסופה על פסוק "ליום חגנו" עין שם. מבאר שם, שכל השבחים והתארים שאנו מתארין ומשבחין אותו יתברך - כלם הם בבחינת המדמה, כי בפנימיות השכל השם יתברך מפשט מכל השבחים והתארים, עין שם. כי השם יתברך למעלה מכל השמות והכנויים והתארים, כידוע, ואלו לא היה הצמצום - לא היה שום בריאה, ולא היו יכולין לקרותו יתברך בשום שם. רק מאהבתו וחמלתו, שרצה להיטיב לזולתו - צמצם עצמו, כביכול, עד שסלק אור השכל ופנה מקום לבריאת העולמות, ולא נשאר שם כי אם הרשימו, בחינת שרש כח המדמה שהוא כח האמונה, דהינו הכח שיש להאדם להאמין בהאמת כנ"ל.

ועל־ידי־זה נתהוו כל המדות וכל הבריאה, ועל־ידי־זה נתן לנו רשות לקרותו באלו השמות והכנויים והתארים והשבחים. ושם מתחיל הספירה והמנין, כי 'לפני אחד מה אתה סופר' כידוע (ספר יצירה א, ו), ועקר שרש המנין והספירה מתחיל אחר הצמצום, שהוא שרש המדמה כנ"ל, נמצא שהספירה והמנין הוא בבחינת המדמה כנ"ל, ועל־כן על־ידי מצות ספירת העמר, 'ספירה' דיקא, על־ידי־זה מבררין המדמה, כי עקר הספירה הוא בבחינת המדמה כנ"ל. ועל־כן סופרין לעמר, כי עמר שעורים הוא בחינת תקון וברור המדמה, כי כח המדמה הוא כח הבהמיות, כי גם הבהמה יש לה כח המדמה ושעורים הם מאכל בהמה. ועל־ידי העמר שמביאין מן השעורים שהוא מאכל בהמה ומניפין אותו להשם יתברך בכל הששה קצוות, מעלה ומוריד - למי שמעלה ומטה שלו, מוליך ומביא - למי שארבע רוחות שלו (מנחות סב.). על־ידי־זה מבררין המדמה שהוא בחינת כח הבהמיות, וממשיכין אמונת חדוש העולם שהשם יתברך ברא הכל, כל הששה קצוות.

ועל־כן סופרין אחר־כך הימים לעמר, כי על־ידי שסופרין ומונין הימים לעמר, על־ידי־זה מבררין המדמה שהוא בחינת ספירה ומנין, בחינת עמר שעורים שהוא מאכל בהמה כנ"ל. ועל־ידי־זה זוכין לטהר עצמנו מזהמת הנחש שהוא בלבול המדמה כנ"ל, ועל־ידי־זה זוכין לקבלת התורה, שאז נשלם תקון וברור המדמה בתכלית השלמות: