# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1955/64/18/

כי עקר ברור המדמה על־ידי קבלת התורה שהיא רוח נבואה כנ"ל בהתורה הנ"ל, אבל אי אפשר לקבל את התורה כי אם על־ידי שאנו עוסקין בתחלה לקדש עצמנו להמשיך עלינו קדשת ברור המדמה, שנמשך מקדשת קבלת התורה.

כי זה כלל בכל הדברים שבקדשה. כשאדם רוצה לעשות איזה דבר שבקדשה כדי לזכות לתכלית הטוב שזוכין על־ידי מצוה הזאת, אזי אי אפשר לו להגיע לקדשה זאת, כי אם כשמסיעין לו מן השמים ומאירין עליו ההארה בהעלם משרש הקדשה הזאת שהוא רוצה להגיע אליה, ובלא זה לא היה אפשר לו לעולם להגיע לקדשה זאת. למשל, לענין קיום מצוה אחת, כגון כשאדם רוצה לזכות לקנות אתרוג נאה ומיניו ויש לו מניעות רבות על זה, כגון שאין אתרוגים מצויים, או שהם ביקר גדול, והוא עני ואין לו ממון לקנותו. והוא משתוקק ומתגעגע ומתיגע ביגיעות ומחפש דרכים איך להשיג ולהגיע לקנות האתרוג, אזי 'הבא לטהר מסיעין לו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא לח:). והסיוע דלעלא הוא ממקור שרש הקדשה של המצוה הזאת שהוא עוסק להגיע, דהינו לענין זה שרוצה לקנות אתרוג אזי שולחין עליו הארה מלמעלה, משרש קדשת האתרוג, וזאת הקדשה הולכת לסיעו ולחזק רצונו נגד המניעות שמתגברים עליו, עד שזוכה למצא האתרוג. וזה בחינת: 'הבא לטהר מסיעין לו', כי הסיוע הוא משרש הקדשה הזאת שהוא רוצה להשיגה. וכן הוא בכל המצוות. ולולי זאת לא היה באפשרי להאדם לעמד כנגד המניעות העומדים כנגדו למנעו מן הקדשה. כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נד: קדושין ל:): 'אלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו היה נופל בידו'. והעזר והסיוע הוא מזאת הקדשה בעצמה כנ"ל. ובפרט כשאדם רוצה להשיג איזה קדשה הנוגעת לכלל יהדותו, כגון להתקרב לצדיקים וכשרים אמתיים, שעקר ברור המדמה שעל־ידי־זה עקר האמונה תלויה בהם. או כשרוצה לבוא לארץ־ישראל שהיא כלליות הקדשה, שאזי מתגברים כנגדו המניעות בלי שעור, ואם לא היה הקדוש־ברוך־הוא עוזרו - לא היה אפשר לו לשבר המניעות ולבוא להצדיק או לארץ־ישראל, אך השם יתברך עוזרו ומסיעו בכל פעם, והסיוע הוא ששולח עליו הארה וקדשה מהצדיק בעצמו, או מארץ־ישראל בעצמה, ועל־ידי ההארה הזאת יש לו כח לשבר המניעות ולבוא לארץ־ישראל ולהצדיק האמת, כנ"ל.

וזה בחינת מה שפרש רש"י על פסוק (במדבר כא, טו): "ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער", שכיון שרצו ישראל לכנס לארץ חרד ההר של ארץ־ישראל ובא לקראתם כחתן לקראת כלה וכו'. הינו כנ"ל, שמחמת שרצו לכנס לארץ־ישראל, בא קדשת ארץ־ישראל לקראתם, וסיעה אותם להכניע האמורי והאמות, שהם בחינת המונעים מארץ־ישראל. ואז מחמת שרצו כל ישראל לכנס לארץ־ישראל נתעוררה קדשת ארץ־ישראל, ויצאה לקראתם בהארה גדולה כל כך, עד שגם בגשמיות נתקרב ההר ובא לקראתם, כמו שפרש רש"י שם. ועל־כן קדם קבלת התורה, שתכליתה היא לזכות לברור המדמה, כדי לזכות לאמונת חדוש העולם, שעל־ידי־זה נזכה לחדוש העולם של לעתיד, שהוא בחינת ארץ־ישראל, שעל־ידי־זה יתעורר שיר של נפלאות וכו' שזהו עקר התכלית, שעל־ידי כל זה נזכה להכיר את בוראנו ויוצרנו יתברך. על־כן קדם קבלת התורה אנו צריכין לספר ספירת העמר, כדי להמשיך עלינו קדשת ברור המדמה על־ידי מצוה זאת כנ"ל, שזהו בחינת קדשת קבלת התורה כנ"ל, ועל־ידי־זה שאנו ממשיכין עלינו קדשה זאת של קבלת התורה, על־ידי־זה בעצמו יש לנו כח לקבל את התורה בשבועות, ואז זוכין לתכלית שלמות תקון ברור המדמה, כנ"ל: